יומיינה - 27.7 - מה, כבר נגמר?

וכך, פשושי החליט להתעופף לדרכו.

  

24.7 - ששש... ישנים

ואני דואגת, כי לדעתי הוא עוד לא מוכן. הוא עף רחוק יותר ויותר, קיבלתי דיווחים מחוץ לבית איפה ראו אותו ופעם אחת טלפון שאבוא לאסוף אותו ממקום קצת יותר רחוק משציפיתי. ואני כל פעם יוצאת וקוראת לו, והוא שומע וקורא לי חזרה, וכך אנחנו מתקרבים וקוראים עד שמוצאים אחד את השני, והוא טס אלי ונוחת על הראש ומקשקש ומקשקש, כאילו מספר על ההרפתקאות ואיך הוא שכח את הדרך, ואיך הוא רעב וצמא! 

מגיעים הביתה, והוא כל פעם קודם כל שותה המון המון (לא הספקתי לספר, הוא למד לשתות מהברז! מקערה לא, רק גורם לו להתעטש, אבל מהזרם של הברז דווקא הוא מצליח ומבקש שאפתח) אחר כך אוכל ואוכל, ואז דורש זמן איכות להידבק אלי, ולא מרשה שאוציא אותו שוב החוצה או שאסגור אותו בחדר.

שלשום הוצאתי אותו בבוקר אחרי ארוחה ולגימה הגונה, ב-9 עוד שמעתי אותו מקשקש בחוץ, ואחר כך הוא נעלם. חשבתי שהוא שוב איבד את הדרך ויצאתי לחפש אותו. הסתובבתי ברדיוס הולך וגדל וקראתי לו שוב ושוב, בצהריים, אחה"צ, בערב ובלילה. 

והוא לא בא. כל פעם ששמעתי קול שמזכיר את שלו קפצתי לבדוק אם הוא חזר, וזו בעיה כי הטיפשון למד להשמיעה קריאה של בולבולים מהחבורה שגרה על העץ שבגינה שלי, אז קפצתי די הרבה..

נכון, המטרה היתה מאז ומתמיד לגדל אותם כדי שהם יחזרו לטבע.
הסיבה שהפעם אני דואגת היא שלפי כל מה שקראתי, פרחוני מיינה נשארים הרבה זמן עם ההורים, אפילו עד להטלה הבאה, אז ההורים כבר רומזים להם בתקיפות שילכו כי הם צריכים אנרגיות לגוזלים החדשים, ובכל מקרה, לא פחות מחודש ולרוב חודשיים מזמן הפריחה מהקן. הוא התעופף אחרי שבועיים בלבד.

את רוב המזון ואת כל המים הוא עוד קיבל ממני, הנמלים היו מתאבן נחמד, והעכביש שהוא תפס היה תוספת מעניינת ואני הייתי מאוד גאה על התפיסה (זהירות פרטים ממש מגעילים - הוא הסתפק ברגליים שלו ולא רצה את הגוף, אז זו יצאה ארוחה די קטנה בסך הכל. עשיתי המתת חסד לעכבישון המסכן.), ואת כל המים הוא עוד שתה בעזרתי, אם מהברז ואם מהמזרק. ניסיתי ללמד אותו לאכול מפירות התאנה שהבשילו עכשיו ברחבי הקיבוץ, אבל הוא לא התעניין בזה כל כך, ותכננתי לגלות לו שיש קני נמלים עם מלאי בלתי נדלה של מתאבנים, אבל לא הספקתי.


המשכתי לקרוא לו ביומיים הבאים, שאלתי את השכנים, ואני לא מצליחה להפסיק לדאוג. התקווה הגדולה שלי (מלבד שהוא יחזור לעוד קצת) זה שהוא הצליח להתחבר אל חבורת המיינות הקטנה של הקיבוץ. הוא לומד ממש מהר, והן כבר יראו לו את כל מה שצריך. הפחד הגדול הוא שתפס אותו חתול או בז או שהוא פשוט לא מצא מספיק מה לאכול ולשתות. הטבע הנפלא שאני כל כך אוהבת הוא גם מאוד אכזרי, לא מקבלים יותר מדי צ'אנסים בחוץ. אבל בכל השטח שחיפשתי לא ראיתי שום ערימונת נוצות מפלילה, זה טוב.

הוא גם הספיק לפגוש את פלפלת, החתולה הרעה, וברגע שהוא קלט אותה, עוד לפני שהיא זזה מהרביצה שלה, הוא התעופף כל כך מהר כדי להתרחק ממנה והתיישב על ענף במרחק בטוח. חכם קטן. גם אוֹלי הוסיף לו שיעורי התחמקות, כי ביומיים האחרונים הוא די הציק לו עם מארבים מטופשים.

אני יודעת שעשיתי כל מה שאפשר כדי ללמד אותו. הוא גם מאוד חכם וסקרן ובאמת לומד מהר והפתיע אותי לאורך כל הדרך. זאת היתה חוויה נהדרת לגדל אותך פשושון מיינה מתוק ואני אתגעגע אליך!

בסרטון: אולי ופשושי לומדים להסתדר, לפני שאולי החליט לעצבן אותו

ועוד כמה תמונות מהימים האחרונים:

הכי טוב זה לצוד על הרגליים של אמא!                                                

24.7 - ומה זה הטוסיק הפלאפי הזה?

   

24.7 - מה זה?? (קוואקר טחון גס)

24.7 - עכשיו, לזה אני קוראת רגליים!

24.7 - להתראות מתוק קטן! ובבקשה בוא לבקר!

יומיינה 22.7 - אני אתן לתמונות לדבר.

21.7 -"אהבה יש באוויר..."

21.7 - "ובכל עציץ, הספנתעיר..."

    

20.7 - צייד הנמלים בפעולה

21.7 - קטנצ'יק, החלטת לבנות קן??

21.7 - ?are you talking to me

השובב התחיל לבלות הבחוץ גם בלעדי. אני משאירה את הדלת פתוחה והחלטתי לסמוך עליו. הוא כבר עף ממש יפה, מתרומם ברגע, ויודע להתיישב גבוה על אחד העצים או הגגונים כשהוא מרגיש סכנה או רוצה לנוח.

אחרת הוא תקוע משועמם בחדר, עכשיו כשג'וליאן הלך ולא יכול לארח לו חברה. הוא היה רוצה להישאר איתי בפנים, אבל אז הוא מנדנד לי בלי סוף שצ'עמם לו :)

נראה שהוא מאוד נהנה מהזמן שלו בחוץ.

ופה ושם אני מציצה עליו, אז בדרך כלל הוא נזכר בקיומי ועף אלי מהר מהר ומצפצף שהוא רעב ואנחנו אוכלים.

ובינתיים, כשאני הולכת מהבית, אני סוגרת אותו בפנים.

21.7 - צימוקי?? זה אתה?? (קודם הם עמדו ממש קרוב, אבל השטותניק קיפץ אחרי נמלה לפני שהספקתי לצלם)

21.7 - כן, אתה חמוד אתה.

כן, יודעת שאני לוקחת סיכון, אבל אם יש חתול שאפשר לנסות את זה איתו זה אולי, ועכשיו כשהוא מרגיש יותר טוב הוא גם מראה לפשושי מה הגבולות שלו - בעדינות אופיינית - ולא מרשה שיימשכו לו בזנב. וגם פשושי מראה לאולי מה הוא לא מרשה.

(ביום ההוא שהקטן התעלל בו הסתבר שאולי ננשך - סביר שע"י אחד מהחתולים של השכנה של ההורים שלי שהוא אוהב לעצבן - כאב לו מאוד באותו יום, כך הוא גילה לי רק בערב. עכשיו הוא עם אנטיביוטיקה ומתחיל לחזור לעצמו. אבל זו הסיבה שהוא לא הגן על עצמו ורק ניסה להתרחק)

21.7 - לומדים להסתדר

21.7 - לומדים להסתדר גם בתוך הבית

יומיינה - 19.7 שני שובבים ואולי גם

השובבים ממשיכים להעסיק אותי המון ולהצחיק אותי בלי סוף. הארוחות התארכו משתי דקות (בימים הראשונים שפשושי הגיע) ועד לחצי שעה ויותר.
שניהם סקרניים כל כך, מנסים להגיע לכל מקום ולמשוך בכל דבר, וביניהם משחקים משחק קטן של קביעת היררכיה. אני קוראת לזה משחק כי זה די עדין ובטיפטופים, ובכלל לא ברור מי מנצח. פשושי מנסה להיות תמיד יותר גבוה מג'וליאן, במיוחד מאז שג'ולי כבר מצליח לעלות אל השיש והלאה. ג'ולי בתורו מתקרב בסקרנות קצת מוגזמת שמפחידה את הקטן שלי (גם פיזית הוא קטן יותר), ופעם אחת ניסה למשוך לו נוצה. עכשיו, הוא מנסה למשוך הכל, אז אני לא יודעת אם זה היה מסקרנות טהורה או מניסיון להציק. בטח משהו באמצע. בכל אופן, מאז פשושי מנסה להתיישב על ג'ולי. אבל בדרך כלל הרוחות רגועות ושניהם עסוקים בחקירות שלהם ובבקשות לאכול.

ליתר ביטחון אני משחררת את ג'וליאן מהכלוב שלו רק בזמן שאני משגיחה, ובתום הארוחה והמשחק מחזירה אותו פנימה. לפעמים הוא קופץ לכלוב בעצמו כבר מוקדם יותר ומסיים לאכול מבפנים.

ג'וליאן עושה בלאגן, כרגיל

ג'ולי שכבר ידע לתפוס אוכל עם המקור, החליט לא תמיד לאכול ישר, אלא הוא מוריד את האוכל אל כף הרגל ותופס בו בציפורניים כדי לחקור אותו קצת ולפרק אותו. לרוב זה מסתיים כשהחתיכה נופלת לו בטעות, אבל הוא נחוש לנסות שוב. זה מעניין לראות את ההתפתחויות האלה :) הכי כיף לחקור זה חתיכות ענבים.

ג'וליאן, ליצן קטן נחמד

ג'ולי גם ממש השתפר בתעופה. ביומיים הראשונים שלו כאן אי אפשר היה לקרוא לזה ממש תעופה, כי הוא לא הצליח לעלות בגובה בכלל, והתקדם חצי מטר במשהו ששילב קפיצה גדולה ודאייה. היום הוא כבר מגיע גבוה, אבל עושה זאת בכמה שלבים - כל שלב עד גובה מטר. הוא כבר מנסה יותר אבל בינתיים נחשל. הוא פיתח דרך ממש מצחיקה להתכונן להמראה - הוא מכופף ברכיים ולוקח כמה צעדים מהירים אחורה - טוקטוקטוקטוק - ממש לוקח תנופה! זה מצחיק אותי כל פעם.

מחר ההורים של ג'וליאן חוזרים מהחופשה, והמקלחת תהיה קצת פחות רעשנית. נראה לי שנתגעגע אל המצחיקול הזה!

19.7 - הוא עוד לא ממש יודע מה לתפוס ומה לא. אנחנו לומדים.

עכשיו כשהוא עף, אני ופשושי יוצאים לחקור בחוץ פעם-פעמיים ביום.
אני חייבת להשוויץ ולספר שהוא עף כל כך יפה ומהר! עושה סיבוב באוויר ברדיוסים ממש קטנים וכמעט לא מפספס יעדי נחיתה.


הוא נשאר במרחק של מטר וחצי ממני בערך, ורוב הזמן קרוב יותר. מיום ליום הוא תופס ביטחון והמרחק גדל. הזזתי עבורו עציץ שידעתי שיש מתחתיו פעילות של חרקים ושאר יצורי אדמה שאמורים להופיע בתפריט שלו. הוא קלט את העניין ישר! איך שהוא ראה אותם מתרוצצים הוא התחיל לנסות לתפוס אותם. ההעדפה הנוכחים היא לנמלים קטנטנות. את הכדרוריות הוא הרים והפיל כמה פעמים, אבל זה הגיוני, הוא כמעט עוד לא מצליח להרים אוכל וגם לגרום לו להיכנס פנימה, אבל הוא מנסה ומשתפר, ואת הנמלים הוא הצליח יופי. הוא גם תפס דבורה שעסקה באיסוף צוף, לא יודעת מי משהשניים היה יותר המום, אבל למזל כולנו הוא מיד עזב אותה והיא התעופפה משם.

והוא גם מנסה לצוד את אולי. לזכותו יאמר שאולי התחיל, אבל אני מתחילה לחשוש מהעניין, כי הוא התחיל למשוך לו בזנב ולהפחיד אותו בקיפוצים פרושי כנפיים והנמושון הענק שלי התחיל לפחד ממנו. זה מצחיק בטירוף, אבל זו ממש לא התנהגות שאני רוצה לטפח אצלו, וזאת בהחלט הולכת להיות בעיה כי זו התנהגות די אופיינית לזן הזה. הולכת לקרוא קצת חומר על אילוף מיינות... ידעתם שמיינות נחשבות לחיית מחמד די נחשקת? מגדלים אותן בכל העולם, כמו תוכים. מה שלשמחתי אומר שקיימים כבר כמה אתרים בנושא שמצאתי בהם עצות טובות.

למשל: www.mynahbird.org

19.7 - עוד קצת שוויץ כי הוא כל כך התיפייף וגדל

אולי, אתה נהדר.

18.7 - הממ. ציפורן.

יומיינה - 16.7 - יוצאים החוצה

15.7 גראמפי קטן

הקטן מצליח להיאחז בהכל בעזרת הציפורניים והרגליים הגמישות שלו, הוא יכול להיצמד אל הקיר בעזרת השליכט, להחזיק ברשת של החלון, בבד של החולצה, ובכל דבר אחר שמתחשק לו.

אתמול יצאנו בפעם הראשונה. הוא התעופף קצת: התחיל בקיר, עבר לברזל של הגגון שלי ומשם לגגון של השכנים, חזרה לכיווני אל השסק, ואז הוא החליט שמספיק וחזר אלי. נשארתי איתו בחוץ עוד 10 דקות כשהוא עלי, ואולי (החתול) תוקע בי מבטים מאשימים ומיילל יילולים של תלונה.

היום הוא החליט שעדיף להישאר צמוד אלי ולא להתעופף.

פעם ראשונה שאולי מגיב לעניין, וזה מתמצא בינתיים בניסיונות להיכנס לחדר ובקיטורים שאני אמא רעה וגם בניסיונות להתקרב אל הציפורים באיטיות המגושמת האופיינית שלו.

לא לדאוג, אני שומרת.

אל תדאג, אתה תמיד תהיה חתול נפשי, my one and Olli

(יודעים מה עושים כשאין טקסט? מגדילים את התמונות..)

קחו:

יומיינה - 14.7 - עפים! וגם, פוגשים חבר חדש

כן! כן! עפים!

אתמול הוא ניסה את זה בפעם הראשונה, התרכז, התרכז, חישב חישובים במוח הקטן שלו, ו-הופ! זינק מהשיש עם כנפיים מתנופפות, אל הכתף שלי. את סוף הדרך הוא עשה בעזרת ציפורניים וקצת עזרה ממני כי הוא נחת נמוך מדי :)

והבוקר? כבר מתעופף כמו מקצוען, מדהים היצור הקטן הזה! עולה גבוה ויורד ומצד לצד, כאילו הוא עושה את זה כבר שנים. כל כך שונה מהיונים, להן לקח שבוע לעבור מהמעופון הראשון ועד לחופשיות הזאת.

מקומות חביבים? הכתף שלי, והראש. נורא לא נוח להאכיל אותך ככה, יודע? מתוק קטן!! מתיישב לי על הכתף ומבקש אוכל.

וזה קרה בדיוק בגיל הנכון - 4 שבועות! אחד הדברים שמדהימים אותי זה כמה הוא "by the book". זה מפתיע כי גוזלים שמגודלים ע"י בני אדם בד"כ מאחרים בהתפתחות, בימים ואפילו שבועות, והוא גדל מהר כמו בטבע. למה האיחור? אני מניחה שבעיקר תזונה לא מושלמת, כי יש גבול כמה אנחנו מצליחים לחקות את ההורים. אם כך - כל הכבוד לי!!

מעתה, אל תאמרו גוזל, אימרו פִּרחון, או במקרה הזה, פרחחון ;)

פרחון = גוזל מתבגר שכבר פורח מהקן, אבל עוד זקוק לעזרה צמודה מהוריו.
אני די בטוחה שמכאן מגיע הכינוי פרח טייס ופרח כמורה.

14.7 אני עוד לא התעוררתי, הוא כבר לגמרי קם. ועדיין עם פרצוף גראמפי

שלשום התקשרה אלי שכנה ושאלה אם אוכל לעשות בייביסיטר של שבוע לעורבני הקטן שלהם. קודם כל אמרתי "בטח!" ואז חשבתי, אוי לא.. שניים?? לֶמה הכנסתי את עצמי?
אתמול בערב הגיע אלינו ג'וליאן. הוא קפצן מדופלם, מנסה נורא גם לעופף, כבר לוקח קצת אוכל מהיד, בקיצור, פחות או יותר באותו שלב כמו פשושי שלי. והוא מתוק!

קודם כל הנחנו את פשושי מעל הכלוב של ג'ולי כדי לראות איך הם יגיבו אחד לשני. שניהם מגיעים משושלת מפוארת של ציפורים תוקפניות, ורצינו לוודא שהם לא ינסו לפגוע זה בזה. מה פתאום :) שני ילדונים סקרנים שבכלל לא קראו עדיין את ספרי ההדרכה (אני סותרת את עצמי כאן, לפני רגע קבעתי שהוא by the book. שטויות! :) ) מעולה. החזרתי את פשושי לפינה שלו.

בבוקר מי שהעיר אותי ראשון היה ג'ולי. חשבתי שלפשושי יש קול נורא?? פשושי זמיר לידו! אבל הוא קורא באופן נורא מנומס אז אני סולחת. נכנסת לחדר, אומרת בוקר טוב לג'ולי, מחפשת את פשושי בפינה שלו, ואז קולטת אותו יושב שוב מעל הכלוב של ג'וליאן, ועוסק במקלחת נוצות נמרצת. להזכירכם, זה היה אחרי שהוא התעופף פעם אחת, מרחק של 30 ס"מ בערך. כאן מדובר על מטר לפחות! הבאתי לשניים ארוחת בוקר (מס.1). ג'ולי אכל כל כך יפה ומצחיק, ופשושי החליט להפגין בפנָי את כשורי התעופה החדשים והפתיע אותי כל כך איך כל פעם הוא נוחת על מקום יותר רחוק, וחוזר אלי :) אשף. אחר כך חזר למקלחת שלו מעל הכלוב של ג'ולי.

בארוחה הבאה הוא כבר אכל יותר. וגו'לי, שבזמן הארוחות אני פותחת לו את הכלוב, תפס אומץ וקיפץ החוצה מהכלוב. איזה קפצוצים חמודים! מקום חביב - כפות הרגליים שלי. מותק! בקיצור, כיף לא נורמלי אצלי. ונראה לי שבשביל שניהם זה ממש נהדר שיש פתאום חבר דומה. מלבד התוקפנות, שני הזנים ממשיכים על אותו קו - שניהם אוכלי כל, סקרניים מאוד וחצופים - או בשפה יפה יותר - בעלי תעוזה. יהיה ממש מעניין לראות את האינטרקציה ביניהם.

קצת אינטרקציה להמונים:

לגבי הגדלים, ג'ולי גדול יותר, למעשה כשפשושי יסיים לגדול הוא יהיה בגודל של ג'ולי כרגע.

"מצאתי גוזל, מה עושים?"

זה קורה, בעיקר בחודשים אפריל עד יולי, אתה מוצא גוזל קטן ולא יודע מה לעשות. אז הנה המדריך הקטן שלי למוצאי גוזלים, עם מידע מבית החולים לחיות בר שנמצא בספארי בר"ג, וגם סיפור אישי טרי-טרי בנושא.

זה מאתר בית החולים לחיות בר:

מצאתם גור או גוזל בטבע? סביר להניח שהוא הושאר שם על ידי הוריו ואינו זקוק לטיפול, השאירו אותו במקומו. אם הנכם חוששים לחייו ניתן לצפות מרחוק על המקום, במידה ונראה שהגור או הגוזל בסכנת חיים אנא צרו איתנו קשר לפני לקיחתו לטיפול.מקומה של כל חית בר הינו בטבע ולכן אסור בשום מצב להחזיקה באופן פרטי ללא היתר מתאים.

זה הכי חשוב. גוזלים (וגורים) יושבים במחסה לבדם חלק גדול מהיום, בזמן שההורים, או רק האם, מחפשת להם מזון. יתכן גם שההורים נבהלו והתעופפו לרגע ועוד מעט יחזרו. אנחנו יכולים לעשות כמיטב יכולתנו לתת לגוזל את התנאים האופטימליים, אבל אין כמו אמא ואבא לגידול מושלם עד לבגרות, אז תמיד נבדוק קודם כל האם הגוזל באמת זקוק לעזרה או לא. הדבר נכון לכל חיית בר, וגם לחתלתולי רחוב.

גוזל דוכיפת שהגיע לבית החולים לחיות בר

אז מצאתם גוזל. אם נראה לכם שהוא נפל מהקן - נסו למצוא את הקן. נכון שאתם צריכים לגעת בקטן, אבל בניגוד לאמונה הרווחת - ברוב המקרים נגיעה קצרה לא תמנע מההורים לקבל חזרה את הגוזל. זה הפיתרון הכי טוב.

לא מצאתם את הקן, או שהקטן פצוע, אולי החתול הביא אותו הביתה, נסו לזהות את הציפור והתקשרו לבית החולים - 6911*.

לא תמיד תדעו מה מצאתם, במקרה כזה צלמו את הגוזל, והתקשרו לבית החולים כדי לקבל כתובת מייל לשלוח להם תמונה לזיהוי. 

הם כבר ינחו אותכם הלאה, אם להביא את הציפור אליהם או לחכות לפקח שיגיע אליכם.

ובינתיים: 

• שימו את הגודל בקופסא מרופדת
• הניחו אותו בחדר חשוך ושקט וחמים
• אל תאכילו ואל תטפלו! - עדיף שהוא יחכה עוד קצת ויקבל את הטיפול הנכון מיידי הוטרינרים.
  
  ואם אפשר:
• נסו לארגן לו מקור חימום. בקבוק חם בצד הקופסא, עטוף במגבת כדי להוריד את הטמפרטורה. מנורת חימום בצורת מנורת קריאה (לצערינו המנורות החסכוניות החדשות אינן מחממות מספיק). אם אפשר חממו צד אחד ותנו לו לבחור כמה להתקרב, שלא יתחמם יותר מדי. טמפרטורת הגוף של הציפורים קרובה לשלנו, ולקטנים חסרי הנוצות קשה לשמור עליה עדיין, הם תינוקות עירומים.

____________________

בית החולים מקבל רק ציפורי בר של הארץ. יש להם עומס גדול ותקציב קטן, ולכן לא צריך לכעוס עליהם, הם באמת עושים כמיטב יכולתם ויכולתם היא גדולה.

איזה ציפורים בית החולים לא יקבל?

מיינה, זרזיר בורמזי (צילום: אורי קולקר), דררה

• יוני בית (יונים שעברו השבחה אצל האדם וברחו וממלאות היום את הערים וכל מקום אחר)
• מיינות
• דררות
• זרזיר בורמזי
• תוכים ושאר גידולי בית (קנריות, פינקים..)

לגבי אלה אין טעם לפנות ואפשר לנסות לגדל בבית (למען הגילוי הנאות יש חוק נגד גידול של מינים פולשים, כמו ..אהממ.. מיינה.., דררה והזרזיר הבורמזי, כי הם עושים נזק לציפורי הבר שלנו והמטרה היא לא לעזור להם לשרוד ולהתרבות).

____________________

שמתי את האצבעות ליד כדי שתראו עד כמה הם קטנים

לפני 3 ימים החתולונת של ההורים שלי חזרה הביתה עם שני אלה.
אחד היה פצוע (הפיקסול לטובתכם), ולא הצלחנו למצוא את הקן, מה גם שחשבנו שזה חסר טעם כי היא יודעת איפה הקן ולא נוכל לנעול אותה לנצח.
מדובר בגוזלי צוצלת, בני יום, יומיים לכל היותר.
למזלם של הקטנים, צוצלת היא אמנם ממשפחת היונים, אבל היא כן ציפור בר, (עיקר מזלם היה שידענו להבדיל.. כי הם מאוד דומים בגיל הזה) ולכן התקשרנו אל בית החולים.
ממש חששתי שאם לא נביא אותם לבית החולים הם פשוט לא ישרדו. אני לא יודעת איך הייתי מצליחה להאכיל גוזלים כל כך צעירים, ועוד שאחד מהם פצוע.
מאוחר יותר באותו ערב הקפצנו אותם לשם, בתוך קופסת נעליים, ועם בקבוק החימום החביב עלי... כי קטנים כאלה ממש חייבים חימום רציף.
אני מקווה שהקטנים ישרדו ויגדלו יפה.

ודבשי - תפסיקי להיות ..אממ.. חתולה..! (?)

מספרי הטלפון של בית החולים:

 במרפאה - 03-6305318

ובחירום - 6911* מענה של 24/7.

וקישור: בית החולים לחיות בר

ולפינה הנהדרת שלהם בYנט

יומיינה - 11.7 - ביקור בגן והמון שינויים

היו לנו יומיים מעניינים וגדושים.

אתמול לקחתי אותו בקופסא ונסענו לבקר בגן הילדים שאחותי עובדת בו. 18 ילדים בני 4-5, יחסית רגועים וקשובים, והכי מתוקים שאפשר לבקש.

הושבנו אותם במעגל, והסברנו שעוד מעט יגיע גוזל ושהוא קטן ועוד לא פגש כל כך הרבה ילדים, אז הם יצטרכו להשתדל מאוד להיות שקטים ולהישאר על הטוסיק.

כשפתחתי לראשונה את הקופסא כמה מהם שאלו בהתרגשות רבה ובתקווה גדולה אם הוא באמת אמיתי! איזה התרגשות! הם היו מוקסמים ממנו, אחד-אחד. שאלו אותי מיליון שאלות וצחקו מהקקי שהוא עשה בקופסא וממש רצו ללטף אותו אבל לא הסכמתי, רק להסתכל. הראתי להם איך הוא אוכל ענבים וגזר מבושל, איך הוא שותה, והוא השוויץ להם בניפנופי כנפיים וציוצים. עברתי עם הקופסא במעגל לאט מסביב כדי שכולם יוכלו לראות אותו מקרוב. אחרי זה הם הרשו לי לשים אותו לישון קצת בחדר שינה, ואחת הילדות ממש ביקשה שאני אניח את הקופסא על הכרית שלה והיא סידרה אותה רגע כדי שיהיה לו מושלם.

נשארתי אצלם לארוחת צהריים שבמהלכה לא הפסיקו לשאול אותי עוד שאלות עליו, וכשנפרדנו הם התיישבו מהר שוב והראתי להם אותו עוד פעם אחת מקרוב קרוב ואז איחלו לנו שלום ולהתראות כזה לבבי ונסענו הביתה.

הם מאוד נהנו ואני בטוחה שגם למדו המון, ואני גם מאוד נהנתי. הקטן נראה לי היה מבולבל וכנראה שהיה מעדיף להישאר בבית. אני מניחה שאם משכללים את כל זה, סיבוב אחד בגן של ילדים די ממושמעים זה בסדר. סך הכל הוא התמודד די יפה עם הקהל :)

שינויים בהתנהגות מהימים האחרונים:

11.7

• את הראשון שכחתי לכתוב, יום אחד לפני שהוא יצא מהקופסא הקטנצ'יק סקר בפעם ראשונה את סביבתו. זה היה ממש מעניין, עד אז הוא כאילו לא ראה כלום מעבר לאפשרות לאכול, ופתאום התחיל להביט אל החפצים השונים שליד הקופסא שלו במבט מהורהר.
• מאז האנשור (הוא קיבל עוד 2 מנות בימים הקודמים, לא כי היה צריך אלא כי הוא ממש אהב את זה) שמתי לב שהוא מאוד אוהב לשתות ממזרק. אז אני ממלאת לו ב 1-1/2CCמים, ואחרי שהוא קיבל אוכל פחות רטוב, מקרבת אליו את המזרק, הוא ישר פותח לרווחה ואני מטפטפת לו למקור. הוא שותה בשמחה רבה ורוצה עוד :) אני לא נותנת לו יותר מדי ככה אחרת הוא פשוט מוציא את זה עם הלשלשת. אם יהיה לי מרק אני אנסה לתת לו ככה גם (עוד לא הגעתי לנקודה שאני מבשלת במיוחד עבורו מרק).
• הוא מבצע המון מתיחות, גם לרגליים וגם לכנפיים, פותח כנף אחת הצידה ובעזרת כף הרגל פורש אותה הכי הרבה שאפשר - אני אנסה לתפוס אותו בפעולה ;) וגם מתיישב על דופן הקופסא ומנופף חזק. אני קוראת לזה אימונים לקראת תעופה :) פה ושם הוא מאבד את שיווי המשקל על הדופן. הצעתי לו את האצבע שלי באחת הפעמים והוא קיפץ אליה בשימחה וחזר לנפנף.
• הקטן נהיה בררן! כבר לא בור ללא תחתית. כנראה זה מה שהתחיל ביום שהתקשרתי לוטרינר, ולא הבנתי נכון את מה שקורה. הוא כבר לא מוכן לאכול ארוחה שלמה רק ממזון אחד, הוא דורש גיוון! אחרי שניים-שלושה ביסים הוא מסרב לקבל עוד או שלוקח וזורק, וכן שמח לאכול משהו אחר - לא הכל, הוא מחכה שאני אציע משהו שהוא רוצה. אז אני מביאה איתי 2-3-4 מנות קטנטנות ומציעה לאנין הטעם החצוף קצת מכל דבר.
• התחלתי להוסיף לו דוחן ושומשום (לא מבושלים). מצאתי שיטה נוחה - מרטיבה את הלחם שהוא מאוד אוהב, ואז טובלת בקערה עם הזרעונים, שבקלות נדבקים ללחם, והופ - לפה. נראה שהוא כבר מצליח לעכל את זה - עוד התקדמות טובה.
• ואחרונים חביבים - פעם ראשונה שהוא מפחד הדביל הקטן (זה התחיל לפני הטיול לגן). אז הכנתי לו מסתור במקום שהוא אוהב לשבת בו, וכמו שתראו הוא נהנה ממנו מאוד. לרוב הוא פוגש אותי מחוץ למסתור ומבקש אוכל, אבל פה ושם הוא כאילו משחק מחבואים. קצת קשה להאכיל אותך ככה פשושון :) אז לפעמים אני מורידה לו לרגע את ה"גג" ואז אפשר לאכול. וכשהוא כבר שבע או כשיש רעש מפחיד הוא רץ פנימה ונצמד לקיר.
• אה, כן, הוא מנגב את המקור בדופן הקופסא ובקבוק חימום. לא ברור.
  

ויש עוד סיפור מעניין על שני גוזלונים פיצפונים של צוצלת. אני אכתוב על זה בפוסט נפרד.

יומיינה - 9.7 - יאללה, סרטונים!

זה מאתמול כשהוא החליט שהגיע הזמן לטפס החוצה מה"קן" (קופסאת נעליים). לא הכי בטוח בצעדיו, אבל נחוש להישאר למעלה.
כן, אני מנסה להאכיל אותו הרבה פה.. לא רק מפולנות, זה מהיום שהוא לא אכל כמעט בבוקר.
נכון שהכנפיים שלו מהממות?
וסליחה על כל צילומי הקקי.. הוא תינוק קטן וחָרבַּן.

את החיטה המבושלת מלפני יומיים הוא חירבן אתמול בשלמותה, אז למדנו שאת זה לא לתת לו. בסרטון הזה אני נותנת לו פעם ביצה ופעם לחם ספוג מים - היה נראה לי שהוא מבקש קצת נוזלים לארוחה.

ומהיום: העריץ פונה בנאום מרגש לאומה

וגם: במחווה מרגשת לכרובי: "עכשיו אני נמוך, ועכשיו אני גבוה!"

ומה דעתכם על השם כרובי??

וקלטתם איך הצלתי אותכם ברגע האחרון ממראות קשים???

יומיינה - 8.7 - איזה יום היה לנו!

התחיל כרגיל, עם גוזל קשקשן רעב, אבל אחרי שני ביסים הוא התחיל לזרוק את האוכל מהמקור.
החלפתי לאוכל אחר, ולעוד משהו, וכל פעם הוא הסכים לקחת ביס שניים ואת השאר דחף עם הלשון לקצה המקור וזרק.

טוב. הנחתי לו לכמה זמן.

שעה וחצי אחרי, חזרתי אליו, הוא כהרגלו קריאות לאוכל ופה פתוח, אבל שוב הוא משליך את האוכל מהמקור. רק מהלחם המלא הרטוב הוא הסכים לאכול, אבל אפילו שזה חיטה טרום נבוטה זה לא הכי מזין לגוזל שצריך הרבה חלבונים ולא הרבה פחמימות.

אחרי שזה קרה בארוחה השלישית התחלתי לדאוג והתקשרתי לוטרינר ציפורים (ד"ר אורי בנדהיים הנפלא).
הוא אמר לי לעשות שני דברים:

1. לחמם יותר את הסביבה שלו, ל-30 מעלות, אבל לדאוג שיהיה מאוד מאוורר
2. לקנות לו בבית מרקחת אנשור בטעם תות ולתת לו עם מזרק 1cc, פעמיים ביום. האנשור הוא מזון שניתן במצבים שקשה לאכול וחייבים לקבל מנת קלוריות וחלבונים טובה. מסתבר שזה גם אחלה של בוסט לגוזלים שמרגישים לא טוב.

הקטן קיבל בקבוק חם באמצע יולי. הנחתי את הבקבוק עטוף במגבת, מתחת לקופסא שלו, והורדתי את המכסה מהקופסא כדי שיהיה לו יותר מאוורר. והחלון פתוח.
למה עטוף במגבת? כדי לבודד את החום, שלא יהיה חם מדי, וכדי לשמור על החום לאורך יותר זמן.

בצהריים הוא קיבל מנה של אנשור - אמר שזה נורא טעים וביקש עוד.
נתתי לו קצת מהאוכל הרגיל שלו, לא אכל הרבה, אבל אכל יותר ממקודם.

את הבקבוק החם הזזתי ממתחת לקופסא, כי כבר התחיל להתחמם מדי, והשענתי מהצד.

המשכנו עם ארוחות קטנות והקטן הלך והתאושש, ואם חשבתי קודם שהוא רעשן ועירני - אוהו!


ואז, הוא הפתיע אותי לגמרי, והחליט שהגיע הזמן לטפס אל מחוץ לקופסא!


שלח את הרגל מעלה אל הדופן, קצת נפנופים בשביל התנופה, ועלה למעלה והתייצב בגאון על הבקבוק החם, בראש ההר!
חמודי שלי!! איזה גדול אתה!

8.7 אני גדול!

8.7 לא יורד מההר!

וזהו, אין להוריד אותו משם. ניסיתי להניח אותו חזרה בקופסא, והוא ישר טיפס שוב.
סבבה :) תהיה למעלה.
רק עטפתי את המגבת בניירות כדי שלא יג'ייף אותה לגמרי.

איך אני גאה בקטנצ'יק הזה! ואיזה תהפוכות של יום.


מחרכך: וידאו של הקטן מנפנף למעלה. כשיסיים לעלות (הסרטון.).

יומיינה - 7.7 - בואו, יש סרטון!

ממליצה להנמיך רמקולים לפני שאתם צופים בסרטון

אמרתי שהוא רעשן לא נורמלי??

ככה הוא תמיד מחכה לי, מציץ החוצה מהקופסא ומצפצף בלוע פעור.

העברתי אותו לקופסא חדשה והשתמשתי בהזדמנות לצלם הצצה על הכנפיים שלו (אני מנסה לא להרים אותו שלא לצורך כי נראה שהוא לא מת על זה).
אחר כך נתתי לו חיטה מלאה מבושלת - יאמי! חוץ מזה אכלנו היום גם עגבניה טרייה מקולפת, לחם שיפון מלא רטוב, לבן של ביצה קשה ואוכל חתולים רטוב. חיי טוב הקטנצ'יק :) אני מנסה ליצור לו איזון בין חלבונים, פחמימות ופירות וירקות. לא שלקטן אכפת עדיין, הוא שמח על כל דבר שנכנס לו לפה.

עדיין לא נראה שמתחשק לו לעוף או לאכול לבד, יש עוד לפחות שבוע להערכתי עד שנתחיל עם שני אלה.

שתי התנהגויות שיש לו:

• הוא משתדל שהקקי יהיה קרוב לקצה, מנסה מעל השקית אבל עכשיו שמתי את השקית מעל הדופן כי הוא עשה בלגאן נוראי קודם בניסיונות שלו לסדר :)
• ודבר שני שהיה מההתחלה - כשהוא מתעייף, מה שקורה לרוב מהר אחרי הארוחה, הוא הולך לאחת הדפנות ונצמד. חמודי קטן.

אבל מיום ליום הוא פחות עייף ויותר אקטיבי. עם כל סימן של רעש מבפנים או מבחוץ הוא לרוב מתעורר ומנסה את מזלו בקריאות הצורמות האלה שלו.

יומיינה - 6.7 - מי נהיה פלאפי?

קבלו אותו - הגוזל והפלאף!

6.7.13

היצור הקטן הזה אוכל בלי סוף וגדל בקצב מטורף.

הוא עדיין לא מזהה אותי ומוכן לאכול מכל אחד, מה שמפליא אותי, אבל דווקא מאוד הועיל ביומיים האחרונים כשלא הרגשתי טוב ושלחתי אליו "זרים" והוא לגמרי התייחס אליהם בתור "הורים".

אני מאכילה אותו פעם בשעה-שעה וחצי, ואם אני צריכה להשאיר אותו לכמה זמן אז לא יותר מ-4 שעות ומשתדלת שיהיה פחות. כל ארוחה היא די קטנה למעשה כי הוא שובע מהר, הוא פשוט רוצה הרבה מהן. את גוזלי היונים האכלתי ארוחות קצת יותר גדולות ובמרווח של שעתיים-שלוש. בתמורה הוא מכין לי ערימות נהדרות של קקי ציפורים (לשלשת) חצי חום/חאקי-חצי לבן, סטינקית ונהדרת. מחליפה לו את הניירות פעם ביום כי הוא פשוט מג'ייף הכל. הצד החיובי הוא שזה נותן לי סימן טוב האם הוא מקבל מספיק נוזלים או יותר מדי מהם ועוד קצת אינפורמציה.

כשאני מחליפה את הניירות אני מרימה אותו לרגע. בהתחלה הוא מאוד לא אהב את זה ונבהל, עכשיו הוא תופס לי את האצבעות ונראה יותר יציב. חמוד! בזמן שהוא מאזן את עצמו הוא פורש באינסטינקטיביות את הכנפיים ואפשר לראות כמה שהן יפהפיות, הולכות ומתמלאות ומתארכות.
עדיין יש לו איזורים קירחים בזפק צוואר ובבטן, אבל זה טבעי, ובכל מקרה חם עכשיו, אין סכנה שהוא יתקרר.

יומיינה - 5.7 - תמונה לשבת

5.7.13 captions please

יומיינה - 4.7 - "אוכל!"

4.7.13 שלום גם לך קטנצ'יק!

הקטנטן הזה כל כך רעב!
העיר אותי מהחדר השני, דרך הדלת הסגורה, עם הציוצים שלו. וזה שעה אחרי הארוחה הקודמת שהוא קיבל :-P שמנמן. רוצה לגדול מהר ומיד. אז אכלנו לבן של ביצה קשה ואורז. (לרוב הייתי נותנת גם את הצהוב, אבל קיבלתי המלצה שאצל מיינות לתת רק מהלבן. אוקיי, רק לבן) אין לו בעיה לאכול בהפרשים של רבע שעה, אבל הוא יצטרך לחכות יותר מזה. להורים בטבע לוקח זמן לאסוף אוכל גם עבורם ועבור הגוזלים האחרים.

4.7.13 אי אפשר לפספס את המקור הזה! מאפיין את רוב הגוזלים.
תמיד מסומן במסגרת צהובה שממש אומרת - מסלול נחיתה מואר! נא לנחות כאן!

ניתן לראות בתמונה למעלה את המכה שהוא קיבל ברגל כשהוא נפל מהקן. זה כבר בשלבי החלמה, לא מפריע לו להשתמש ברגל.


כמה שהוא גדל מהר, הנוצות בעורף ובבטן יותר מלאות ופלאפיות, ובכל הגוף הן המשיכו להתארך. ממש ניתן לראות את הגדילה מיום ליום, זה מדהים אותי.

4.7.13

יומיינה - 3.7 - התחלה

אז ככה, לפני יומיים קיבלתי גוזל מיינה. מתנת יומולדת מוקדמת בהפתעה :) בן קיבוץ מצא את הקטן ולא יכל לטפל בו כמו שצריך ושאל אם אוכל לעזור. איזה כיף!
אני מעריכה שהוא בן שבועיים פחות או יותר.
אין לדעת אם זה זכר או נקבה אז אני פשוט אתייחס אליו כאל זכר.

יצור קטן ומכוער למדי, פרצוף גראמפי, רעשן, רעב ובעיקר מצחיק ומתוק מתוק!

הגוזלון, 1.7.13

בתמונה רואים את הצדדים החיוביים שלו ;) הכנפיים כבר מתמלאות נוצות, וגם הראש והזנב. הבטן (עד מתחת לזנב), צידי הצוואר שלא רואים עכשיו, והגב בין הכנפיים עדיין חשופים. ומתחת הוא מסתיר זוג רגליים עצומות!

הנה עם הרגליים:

2.7.13

מיינה הודית היא אוכלת כל; פירות וירקות, זרעונים, חרקים (אוהבת במיוחד חגבים.. כן..) תולעים, לטאות קטנות ואפילו בשר ושאריות מפח האשפה, כל מה שהיא מצליחה להשיג.

אני מאכילה את הקטן בירקות ופירות שונים, רכים ומבושלים במקרה הצורך, קצת אורז מלא מבושל, ביצה קשה, והרבה אוכל חתולים מושרה במים שזה מעולה לגוזלים - הרבה חלבונים ומעט פחמימות. משתדלת לחמם את האוכל לטמפ' הגוף ומאכילה כל שעתיים בערך - בשעות היום. כשהשקיעה מתקרבת ארוחה אחרונה, כמו ההורים בטבע.
הקטן אומר לי כל פעם כמה הוא רוצה לאכול, מצייץ בקולי קולות, מותח את הצוואר ופותח את הפה גדול שאשים לו, וכשהוא שבע הוא משאיר את הפה סגור ומוריד את הראש קצת ומתחיל למצמץ ולהתנמנם. זה סוף הארוחה.

חשוב לדעת שלא כל גוזל יודע כמה טוב לו לאכול ויש שצריך להחליט בשבילם, אחרת הם עלולים להיחנק.

הם גדלים כל כך מהר הקטנים האלה, הנה כבר שני דברים חדשים שהוא עשה היום:

פעם ראשונה נעמד גבוה על רגליו האחוריות. הוא מנסה את זה עכשיו בתחילת כל האכלה, לרגע מתנדנד, מנסה לתפוס שיווי משקל עם הכנפיים הקטנות, ונוחת על התחת. מתוק!

והדבר השני - הוא התחיל לגוון את הציוץ שלו. ביומיים הראשונים היו בעיקר צמדים או שלישיות של מן צ'ק צורם, עכשיו הקצב משתנה ויש רצפים מהירים של הרבה צ'ק-ים :) וגם נוסף לו אתמול מן קול קטנטן וחמווד עם נטייה למעלה שהוא משמיע בזמן ההאכלה, כשהוא כבר יודע שהאוכל מגיע ולא מבין למה זה עוד לא בתוך הפה שלו - לפחות ככה זה נשמע.