31.10 - היי, אני כבר לא תינוק

צוף ממשיך להתאמן על ריקוד ושיר החיזור שלו, הנה דוגמא קטנה:

בנוסף לחיזורים הוא מתאמן על ההמייה שלו (ה-גורוגורו?) זה ממש מצחיק, הוא נעמד עם צוואר מתוח למעלה, כולו מרוכז ורציני, ואז יוצא לו "רווווו" נמוך מתגלגל כזה. אבל הבוקר הוא כבר עשה גרוווגרוווגרווו שנשמע לא רע בכלל! זהו, אין יותר ציף של גוזל.

אנחנו יוצאים המון החוצה כדי להתאמן בלהיות יונה. אני מנסה לשכנע אותו להיות בחוץ בלעדי, מניחה אותו במרפסת ונכנסת הביתה ומשאירה את הדלת פתוחה, אבל אחרי כמה רגעים הוא מתעופף אלי. זה ייקח עוד זמן.

הוא עדיין אוהב להתכרבל צמוד אלי ולהירדם, ואמבטיות עם עדיפות לתוספת זרם מים מלמעלה.
הוא כל הזמן מנסה ללמוד ממני איך מתנהגים, שזה ממש מצחיק. את זה הוא עושה מההתחלה - הדבר הראשון היה לצפות בריכוז רב כשאני מצחצחת שיניים, אבל עכשיו זה בלי סוף. אחד הדברים החביבים עליו זה להקיש כמוני על המקלדת והעכבר (גם פשושי וגולי עשו את זה) ואני נלחמת בו על ההקלדה, וכל חפץ שאני מתעסקת בו הוא חייב לנסות גם. לימוד מצפייה זה נהדר אבל צריך את הורה מהסוג הנכון :) 

והחידוש האחרון - הוא סופסוף אוכל גם כשאני לא נמצאת איתו, שזה מעולה ממש.


וכמובן, תמונות:

 נרדמים... שימו לב איך הוא מנפח את הנוצות




מי עשה אמבטיה?

אוהבים אותי...

וקצת שוִויץ על הנוצות הסגולות-ירוקות שלו

נכון זה נראה כמו תמונת פרופיל מלפני כמה עשורים? :)

אה, כן, ואין יותר אבעועות על המקור! רק עוד אחרונה על הכנף.

23.10 - צופי... את.. בן?!

יש לי כל כך הרבה מה לעדכן, ולא היה לי זמן, אבל על זה כבר אי אפשר לוותר - הציפורונת הקטנה והעדינה שלי היא בכלל לא היא, אלא הוא! 

התחלנו את הבוקר עם הפתעה משמחת שאתם יכולים לראות בתמונה - הפיכסה העליונה סופסוף נשרה, ובעודי מתלהבת מהמקור המתוק והקטן, עם הנחיר החשוף, היצורון מתחיל לשיר ולרקוד וגם לצבוט אותי - רפרטואר חיזור שלם! אני הייתי בשוק! ומישהו פה שר ממש יפה ונכון, ועוד אתמול נזכרתי שהתכוונתי להשמיע 'לה' יונים ביו-טיוב, כדי שתלמד לזהות, כי היא מאוד מתעניינת בציוצים של ציפורים, ושלשום גם ניסתה לקרוא חזרה בפעם הראשונה - מה שהיה ממש מתוק וחלש ובכלל לא לציפור הנכונה :-P

וזה קרה בדיוק בזמן הצפוי, גיל חודשיים. הבגרות המלאה מגיעה רק בגיל 5 חודשים, אבל זה הזמן שההתנהגות הזו מופיעה וסופסוף מגלה לנו את מין היונה, כי שינויים חיצוניים לא יהיו, מלבד שבממוצע הזכר מעט יותר גדול מהנקבה.

לפני חודש

תגידו, איך אני מתרגלת עכשיו שזה הוא ולא היא?

עוד כמה התפתחויות מעניינות שקרו בינתיים:
דבר ראשון, כן, הוא בן חודשיים, הוריי!! ובריא לגמרי. היבלות נושרות אחת אחרי השניה בכל הגוף והנוצות צומחות במרץ להשלים את החסר. תסתכלו על צמיחת הנוצות היפה הזאת, לעומת התמונה שמלפני חודש. עכשיו הנוצות מכסות את בסיס המקור ואת התחתית שלו וגורמות לו להיראות יותר פרופורציונאלי, והלחי מכוסה כולה, ועוד ועוד נוצות יוצאות כל הזמן. הן גם נהיו רכות כמו משי, כמו שהן אמורות היו להיות מלכתחילה, ולא היו בגלל המחלה, וגם - הסגולות-ירוקות של איזור הצוואר התחילו לקבל את הצבע המיוחד ומבריקות בשמש כשהזווית נכונה.

בזמן שהפיכסיות גדלו על המקור הן דחקו אותו קצת, וזה גרם לקצה המקור לתעוות. ראיתי את זה קורה, ועכשיו כשהמקור חשוף זה ברור, החלק העליון נוטה ימינה מעל החלק התחתון, לא הצלחתי עוד לצלם את זה כמו שצריך. בכל מקרה, כל עוד זה לא מפריע לו לאכול, וזה לא, אז זה לא מפריע לי. נהיה לו סימן זיהוי, במקום טיבוע. אני גם לא מאמינה שזה ישנה לבָּנות בהמשך.

מה עוד? העין הולכת והופכת לכתומה, שזה צפוי, אולי בהמשך היא תגיע לגוון אדום. אני מעדיפה את הצהוב-כתום בבקשה אם אפשר.
המקור החל להשחיר (על תתייחסו לורוד שנחשף מתחת לאבעבועה, העור שם יחלים, יתקשה וישחיר) והדונגית החלה להבהיר ולטפוח - דונגית היא הכרית הלבנה-אפרפרה הקטנה שיש ליונים מעל המקור.

גילינו שאם קורה משהו מפחיד אפשר במקום לרוץ אלי - להתעופף גבוה אל אחד הגגונים. זה ממש מצויין, אני גאה! רק לא לשכוח שגם החתולים עולים לשם לפעמים. התחלתי גם לתפוס מרחקים קטנים מהבית שילכו ויגדלו בהדרגה, וזה הולך טוב. הוא עדיין לא מעז להיות יותר רחוק ממני, אבל זה בסדר, זה תהליך. וגם התחלתי גם לפתוח חלקית את החלון בחדר שלו בלילה כדי שיתרגל לקור של הלילות.

צופה ומטייל גבוה על הגגונים

הוא עושה המון אמבטיות שמש ומתיחות ומנקה המון את הנוצות הצומחות. זה מצויין וצפוי, כי יש המון אבקת נוצות שנושרת וחשוב מאוד לציפור לשמור על היגיינה כדי להיות בריאה ולא להוות מקום שווה לטפילים להתיישב, וסידור הנוצות עוזר להחזיר נוצות למקומן ולפרוש שוב יפה נוצות שתתי הסעיפים שלהן התבלגנו. ציפור בטבע משתדלת לעבור על כל הנוצות מידי יום.
מאחר ויונים הן חברתיות מאוד עם הגוזלים ובני הזוג שלהן, היצור הקטן הצחיל לטפח את הנוצות שלי! זה כל כך מתוק. בזמן הניקיון והסידור הוא פונה אלי ועושה אותן תנועות מקור עדינות ונמרצות לידיים שלי, או לחולצה, או לשיער. אני נמסה :). נראה לי שגם גולי עשה משהו דומה, רק שלא הבנתי את זה בזמנו.
כל כמה ימים הוא גם מבקש אמבטיות מים. בפעם האחרונה הוא נכנס לי מתחת לברז בזמן ששטפתי ידיים, אז הוספתי גם את הצלחת מתחת והוא השפריץ על עצמו יופי ונרטב לגמרי.

אמבטיות שמש ומתיחות

ולסיום, מי יפיוף שלי, מי?

13.10 - היא מחלימה!

כבר שבוע שאני מתאפקת להגיד את זה בקול רם למקרה ששוב תהיה ירידה, אבל זהו, אני כבר בטוחה שהיא מחלימה! היא הולכת ומתחזקת ממש, התיאבון גדול, הרצונות עוד יותר גדולים, ההתעופפויות מתארכות והיא מגיעה גבוה יותר ממני, והאבעבועות הולכות ומצטמקות. עוד דאגתי בתחילת השבוע מאלה שבתוך המקור ובנחיר, אבל גם הן הולכות ומתכווצות ובמקור הן כבר הפסיקו להפריע לה לאכול והיא לא צריכה שאני אשים לה בפה יותר, למרות שעכשיו היא אוהבת שאני מגישה לה למקור אחד אחד, פינוקי :)

וגם הנוצות חזרו לצמוח! מתחת לכנף הניצוי כבר יפהפה, מלבד עוד קרחת קטנה ב'בית השחי' אבל שם זה תמיד אחרון. האחרונות שמעל הכנף יוצאות ונפרשות, הטוסיקון סופסוף כוסה בפלומה פלאפית מסביב, והפרצוף הולך ומתמלא בנוצות החסרות - בתמונה אפשר לראות את הנוצות החדשות. רואים את כל האפורות שמסביב למקור? זה בגלל שהן עדיין מכוסות בשכבה דקיקה (מחומר קרני). בימים הקרובים השכבה הזו תנשור והנוצה תיפָּרֵש.

הקטנה הפכה ליצור מלא אנרגיה, רק עכשיו אני מרגישה עד כמה היא היתה חלשה, כל הזמן היא היתה נרדמת - כמו גוזל קטן. סופסוף היא מעירה אותי בבוקר בדרישה לאכול ולצאת כבר, ולא רוצה לחזור לכלוב שלה, אלא להישאר איתי ולהמשיך בפעילות עוד ועוד.

עשיתי לה שקילה חובבנית, כי אין לי משקל לציפלונים כמוהה, והיא עברה את ה-200 גרם, שזה נהדר! זה כבר משקל של יונה בוגרת. עדיין עצם החזה/בטן בולטת מדי, אבל שרירי החזה טפוחים ויפים והתיאבון שלה נהדר. ואני לא מתכננת לבשל אותה, תרגעו שם (אמרו לי שאני נשמעת כמו המכשפה מעמי ותמי).

לדעתי עוד שבוע היא תרצה להיות בחוץ כל היום, ועוד שבועיים היא לא תצטרך אותי יותר (מוחה דמעה של אושר מריר).

 וקצת אהבה..

7.10 - צופציף, את כזאת מצחיקה

קודם כל עדכוני בריאות והתפתחות - גיל 7 שבועות, אנחנו עדיין כאן, לא? זה כבר טוב :). אחרי עוד 2 ימי מעט תיאבון והרבה שינה מדאיגים, נראה שהיא מרגישה יותר טוב. נהנית לחקור, משתפרת לאיטה בתעופה, תופסת עוד קצת ביטחון, ואוכלת יפה מאוד. היו כמה ימים באמצע שהתיאבון עלה כבר, אבל גם הנפיחות בתוך המקור היתה גדולה במיוחד והיא לא הצליחה לאכול בעצמה וכאב לה כשהאכלתי אותה בעצמי. טפו טפו זה עבר ועכשיו היא חצי אוכלת בעצמה וחצי מרשה לי לתת לה.

האבעבועות מתחילות להתייבש, שזה מעולה, עם זאת יש כמה חדשות ובמיוחד מדאיג אותי הנחיר שהתנפח מבפנים, חוץ מלעקוב אחרי זה אין לי עוד מה לעשות. אני ממשיכה עם האנשור וכל השאר. 

הנוצות עדיין מתעכבות. זה מסביר את הקושי שלה בתעופה, כי מלבד החולשה, ניצוי שאינו שלם מקשה על תעופה קלה וצריך להשקיע בזה הרבה יותר כוח. אבל היא משתפרת :) היא יודעת כבר לשנות כיוון באמצע המעוף, שזה יפה מאוד, ועוברת מרחקים של שני מטר בערך.

וכמו כל החברים שבאו לפניה, גם היא גילתה שהמקום הכי שווה בעולם זה הכתפיים והראש שלי. בחיי, אין לי מושג מה נותן להם את הרעיון הזה, נשבעת שזה לא אני! יושבת עכשיו וכותבת עם יונה מבסוטה שעומדת לי על הראש.

ועכשיו לכמה הוכחות בלתי ניתנות לערעור שהציפורונת שלי מצחיקה וגם קצת (קצת!) מגוכחת:

צופי יוצאת מה"אמבטיה", מתנערת ומתנקה.

היא ביקשה אמבטיה, אני בפירוש לא מכריחה אותה

 (איך ציפור מבקשת אמבטיה? משפריצה על עצמה מים מהכלי שלה ומנסה

להשתכשך בתחתית הכיור. אז אני שמה לה צלחת עם מים והיא קופצת פנימה)

ועוד תמונות: