כרובי גדל מהר מהר ועף לדרכו, תפסתי אותו מנשנש שסקים על העץ שלי, חמוד.
לפני חודש קיבלתי את שבי. היא הגיע עם השם, ועם היסטוריה מאוד ארוכה יונה כזאת קטנה.
היא נמצאה בת שבועיים-שלושה על הקרקע, נאספה וגודלה והתחילה להתקרב לעצמאות - עפה לבד מחוץ לבית, אוכלת ושותה, רק עוד קשורה מאוד למירב שגידלה אותה. ואז, בגיל חודשיים מירב מצאה אותה שוכבת בחוץ בלי יכולת להזיז את הגפיים. לא ברור מה קרה, אם נפלה, אולי פגע בה חתול רחוב, ואולי משהו פנימי (יש וירוסים שגורמים לפגיעות עצביות וגם חוסר תזונתי יכול).
תקציר ההמשך: וטרינר, מחשבות הרדמה, צילום עמוד שדרה, מתחילה לחזור לתנועה, עברה לגור אצל האח שלא האכיל כמו שצריך ולא עשה ממש משהו מעבר, כך שהיא למדה לגרור את עצמה על הרצפה על הצד, ונפצעה מזה ובעיקר השרירים כמעט לא קיבלו עידוד לתנועה נכונה.
היא אכלה תערובת זרעים וביצה קשה. קניתי לה את הכופתיות המעולות של נוטריברד ואנשור (מזון חירום סופר עשיר, לציפורים, גורים ואנשים), והתחלתי למלא אותה באוכל עשיר ומאוזן, בהדררגה מעלה את כמות הכופתיות. בגלל שהיא לא רצתה לשתות מספיק גם נתתי לה מים ממזרק (איך יודעים? הלשלשת יבשה מדי. יאפ, אני מסתכלת על הלשלשת).
ככל שהתחזקה התיאבון עלה. אחרי שבוע כבר אפשר היה להרגיש שמנמנים קטנים נצברים על הגוף הצנום שלה. העברתי אותה בהדרגה מהזרעים לכופתיות, שהן הרבה יותר בריאות ומומלצות ע״י וטרינרים. כעבור שבועיים כבר שתתה מספיק בעצמה ולא הייתי צריכה לתת לה במזרק. כל הכבוד!
בינתיים התחלתי בפיזיותרפיה קטנטנה, לפי האינטואיציה. קודם כל מיששתי בעדינות את כפות הרגליים וכל אצבע ואצבע כדי לשפר את זרימת הדם. שיפשפתי ככה גם לאורך הרגל עד הירך. הוספתי תנועות עדינות של סיבובי המפרקים השונים, וכיווצים ופתיחות של הרגל, וסידרתי שוב ושוב את הרגליים במנח נכון מתחתיה, במקום איך שהיא התרגלה להשאיר אותן שכובות ישר מאחוריה. היא שיתפה פעולה והתחילה למשוך תחתיה את הרגליים. ילדה טובה!
עבדנו גם על עמידה עם תמיכה משני הצדדים, וגם שכשוך במים - אני מקלחת אותה כי היא מתלכלכת מהלשלשת, בגלל שנגררת ולא הולכת. אני מחזיקה אותה בתוך כלי מעט עמוק עם מים חמימים וסבון, והיא מזיזה את הרגליים.
בין לבין היא רק רצתה להתחבא, הכי עמוק וצפוף שאפשר, מה שגורם לפגיעה ושבירה של יותר מדי נוצות. וההגררות ודחיפה כנגד הדפנות גרמה לפציעות קטנות חוזרות בקידמת הכנפיים ועצם החזה. אירגנתי לה מההתחלה קרטון עם כרית שטוחה בתחתית, כדי להגן על עצם החזה, ובהדרגה ראיתי שצריך להוסיף ריפודים גם בדפנות, ופינות מחבוא. בלי ספק, כלוב הציפורים הכי מוזר שהיה לי.
