24.4 - קוראים לי כרובי

כרובי גדל בקצב מסחרר.

הוא התחיל לנסות להתעופף ולהתיישב על דברים, וגם כבר מחה טיפה כשסגרתי אותו במנשא חתולים, ולכבוד זאת זכה למעבר לכלוב הגדול.

שמחה וצהלה! יש ענפים! קיפץ והתעופף ובחן הכל, התמקם על הענף הכי עבה שעל תחתית הכלוב, ניפח נוצות ונרדם.גוש פלאף חמוד שכמותו.

הוא קורא לי מעבר לדלת שאבוא כבר להאכיל אותו, ונרגש ומנפנף בצוואר מתוח ופה פעור ורוצה עוד ועוד ועוד ו..מספיק ודי, לא רוצה יותר. מזל שחופש פסח ויש לי אפשרות לגשת אליו ככה 5 פעמים ביום - יום זה כשיש אור, אחר כך הוא ישן יפה, וגם כשמתעורר ממשהו לא מבקש לאכול - כמה נוח זה ציפור יום... :)

  

23.4 תראו כמה התארך לי הזנב!    

הנוצות מתארכות במהירות, וגם כל השאר. הוא השתפר מאוד בלנחות על ענפים, אפילו שפה ושם בורח שיווי המשקל, לפעמים תוך כדי התמתחות או ניקוי נוצות, אבל הוא תופס את עצמו וכבר לא נופל. בהתחלה השארתי לו הרבה מרחב, וכשראיתי שהוא בעניינים הוספתי ענף מאתגר יותר, והוא מאוד נהנה ממנו. כבר מעדיף לישון בגובה ולא על התחתון, כמו ציפורון הגיוני.

פעם-פעמיים ביום אחרי האוכל הוא גם מתרכז מאוד, מתכוונן, זה יכול לקחת כמה דקות, ואז הוא מתעופף אל מחוץ לכלוב אלי. כמו הקודמים, חושב שהכתף שלי או הראש זה המקומות הכי שווים!
אחרי כמה דקות הוא שמח לחזור לכלוב. עוד כמה ימים הוא כבר יכעס שהכלוב קטן ובטח שלא ייכנס בעצמו :) ואז נתחיל להציץ החוצה.
בינתיים הוא מקשיב לקולות מהחלון - בעונה הזאת יש שם על השסק חבורה קבועה של בולבולים, צופיות, סבכים וגם דררות ומיינות.

אני צריכה להקליט את הקולות שלו, הוא מקשקש הרבה סביב האוכל. בעיקר קראאא והקול המצחיק שהעורבנים הקטנים עושים כשכבר יש להם אוכל בפה והם עוד קוראים - אני שומעת אותם מהעצים, וגם ג'וליאן עשה את זה, העורבני שביקר אצלי לקצת כשהיה לי את פשושי המיינה. ויש גם מן רלרולים חמודים אחרים, בעיקר כשהוא כבר די שבע, וסתם מקשקש אלי בשקט. יכול להיות שהוא לוקח דוגמאות מהחבר'ה שבחוץ.

בכלל, הוא מזכיר לי הרבה את המיינה, בסקרנות ובשאיפות הגדולות והלמידה המהירה.
הנה הרשומה הראשונה על פשושי.

23.4 לפעמים מאבדים שיווי משקל

מה עוד? כשהוא כבר פחות רעב הוא מסה לקחת ממני חתיכות אוכל לבד. רובן עוד נופלות, אבל חלק כבר מצליחות למצוא את דרכן פנימה, הוא נראה מאוד מבסוט מעצמו, ואני הכי מבסוטה! הוא גם ינקר טיפה כשזה לא ביד שלי, אבל הרבה פחות בינתיים. לאור ההתפתחויות התחלתי להציע לו מים מקערה קטנה. החזקתי אותה לידו, וטבלתי בה אצבעות. הוא הסתקרן וניסה לנקר את המים וגילה שרטוב וניער את הראש. בטבילה השניה כבר נכנסו קצת מים לפה, והוא בלע בפרצוף מצחיק והתנער והסתכל בחשדנות על הדבר השקוף המוזר הזה. ואז נראה שהוא החליט שדווקא נחמד לבלוע משהו לבד, והתחיל להתאמן על איך לתפוס אותם יותר באפקטיביות, זה היה משעשע! אני גאה ביצור הקטן.

23.4 מתיחוווווווות!