24.4 - קוראים לי כרובי

כרובי גדל בקצב מסחרר.

הוא התחיל לנסות להתעופף ולהתיישב על דברים, וגם כבר מחה טיפה כשסגרתי אותו במנשא חתולים, ולכבוד זאת זכה למעבר לכלוב הגדול.

שמחה וצהלה! יש ענפים! קיפץ והתעופף ובחן הכל, התמקם על הענף הכי עבה שעל תחתית הכלוב, ניפח נוצות ונרדם.גוש פלאף חמוד שכמותו.

הוא קורא לי מעבר לדלת שאבוא כבר להאכיל אותו, ונרגש ומנפנף בצוואר מתוח ופה פעור ורוצה עוד ועוד ועוד ו..מספיק ודי, לא רוצה יותר. מזל שחופש פסח ויש לי אפשרות לגשת אליו ככה 5 פעמים ביום - יום זה כשיש אור, אחר כך הוא ישן יפה, וגם כשמתעורר ממשהו לא מבקש לאכול - כמה נוח זה ציפור יום... :)

  

23.4 תראו כמה התארך לי הזנב!    

הנוצות מתארכות במהירות, וגם כל השאר. הוא השתפר מאוד בלנחות על ענפים, אפילו שפה ושם בורח שיווי המשקל, לפעמים תוך כדי התמתחות או ניקוי נוצות, אבל הוא תופס את עצמו וכבר לא נופל. בהתחלה השארתי לו הרבה מרחב, וכשראיתי שהוא בעניינים הוספתי ענף מאתגר יותר, והוא מאוד נהנה ממנו. כבר מעדיף לישון בגובה ולא על התחתון, כמו ציפורון הגיוני.

פעם-פעמיים ביום אחרי האוכל הוא גם מתרכז מאוד, מתכוונן, זה יכול לקחת כמה דקות, ואז הוא מתעופף אל מחוץ לכלוב אלי. כמו הקודמים, חושב שהכתף שלי או הראש זה המקומות הכי שווים!
אחרי כמה דקות הוא שמח לחזור לכלוב. עוד כמה ימים הוא כבר יכעס שהכלוב קטן ובטח שלא ייכנס בעצמו :) ואז נתחיל להציץ החוצה.
בינתיים הוא מקשיב לקולות מהחלון - בעונה הזאת יש שם על השסק חבורה קבועה של בולבולים, צופיות, סבכים וגם דררות ומיינות.

אני צריכה להקליט את הקולות שלו, הוא מקשקש הרבה סביב האוכל. בעיקר קראאא והקול המצחיק שהעורבנים הקטנים עושים כשכבר יש להם אוכל בפה והם עוד קוראים - אני שומעת אותם מהעצים, וגם ג'וליאן עשה את זה, העורבני שביקר אצלי לקצת כשהיה לי את פשושי המיינה. ויש גם מן רלרולים חמודים אחרים, בעיקר כשהוא כבר די שבע, וסתם מקשקש אלי בשקט. יכול להיות שהוא לוקח דוגמאות מהחבר'ה שבחוץ.

בכלל, הוא מזכיר לי הרבה את המיינה, בסקרנות ובשאיפות הגדולות והלמידה המהירה.
הנה הרשומה הראשונה על פשושי.

23.4 לפעמים מאבדים שיווי משקל

מה עוד? כשהוא כבר פחות רעב הוא מסה לקחת ממני חתיכות אוכל לבד. רובן עוד נופלות, אבל חלק כבר מצליחות למצוא את דרכן פנימה, הוא נראה מאוד מבסוט מעצמו, ואני הכי מבסוטה! הוא גם ינקר טיפה כשזה לא ביד שלי, אבל הרבה פחות בינתיים. לאור ההתפתחויות התחלתי להציע לו מים מקערה קטנה. החזקתי אותה לידו, וטבלתי בה אצבעות. הוא הסתקרן וניסה לנקר את המים וגילה שרטוב וניער את הראש. בטבילה השניה כבר נכנסו קצת מים לפה, והוא בלע בפרצוף מצחיק והתנער והסתכל בחשדנות על הדבר השקוף המוזר הזה. ואז נראה שהוא החליט שדווקא נחמד לבלוע משהו לבד, והתחיל להתאמן על איך לתפוס אותם יותר באפקטיביות, זה היה משעשע! אני גאה ביצור הקטן.

23.4 מתיחוווווווות!     

18.4.16 - אני עורבני!

גיל מצא אותי לבד בלי הורים׳שלי, על הקרקע, והתקשר מיד ל*3639!

הם אמרו לו שאני כבר גדול מספיק להיות לבד למטה, ולא צריך להביא אותי לביה״ח של הספארי. אבל זה לא נראה לו הגיוני, כי אני עוד פיצפון! עוד לא מנסה לעוף, ויש פה מלא חתולים... 


אז הוא שאל את אמא החדשה שלי מה היא חושבת ואם היא יכולה לגדל אותי קצת עד שאהיה מוכן.

מתחבאים. 18.4.16

צובר אומץ 19.4

___________

גוזלצ׳יק בן פחות משבועיים להערכתי הלא מלומדת, אני לא מכירה אותם טוב כמו יונים.

ביום הראשון היה שוקיסט - לא השמיע קול ורק ניסה להתכווץ ולהתחבא בקצה הקופסא. רק שמח קצת לאכול - הוא אומניבור, התחלתי עם אוכל חתולים במים חמים וקצת שסק, בהמשך הוספתי אפונה, קשיו מרוכך במים ועוד פירות.

למחרת התחיל להירגע, ניפח נוצות, התמתח ופתח פה רעב כשנכנסתי אליו :)

מקפץ קיפוצים, מסתקרן קצת ובודק, ואז בורח חזרה לקופסא.

ביום השלישי כבר השמיע קראאא קטן ראשון :) 
כלומר, הוא מזהה אותי כאמא שלו. הוא הרבה יותר נינוח וסקרן, מקפץ בכנפיים מנפנפות בלי להצליח להתרומם בינתיים, ונבהל ומתכווץ כשהוא רואה מישהו אחר.

יש לי רגליים ארוכות! 20.4        

יומיינה - 19.7 שני שובבים ואולי גם

השובבים ממשיכים להעסיק אותי המון ולהצחיק אותי בלי סוף. הארוחות התארכו משתי דקות (בימים הראשונים שפשושי הגיע) ועד לחצי שעה ויותר.
שניהם סקרניים כל כך, מנסים להגיע לכל מקום ולמשוך בכל דבר, וביניהם משחקים משחק קטן של קביעת היררכיה. אני קוראת לזה משחק כי זה די עדין ובטיפטופים, ובכלל לא ברור מי מנצח. פשושי מנסה להיות תמיד יותר גבוה מג'וליאן, במיוחד מאז שג'ולי כבר מצליח לעלות אל השיש והלאה. ג'ולי בתורו מתקרב בסקרנות קצת מוגזמת שמפחידה את הקטן שלי (גם פיזית הוא קטן יותר), ופעם אחת ניסה למשוך לו נוצה. עכשיו, הוא מנסה למשוך הכל, אז אני לא יודעת אם זה היה מסקרנות טהורה או מניסיון להציק. בטח משהו באמצע. בכל אופן, מאז פשושי מנסה להתיישב על ג'ולי. אבל בדרך כלל הרוחות רגועות ושניהם עסוקים בחקירות שלהם ובבקשות לאכול.

ליתר ביטחון אני משחררת את ג'וליאן מהכלוב שלו רק בזמן שאני משגיחה, ובתום הארוחה והמשחק מחזירה אותו פנימה. לפעמים הוא קופץ לכלוב בעצמו כבר מוקדם יותר ומסיים לאכול מבפנים.

ג'וליאן עושה בלאגן, כרגיל

ג'ולי שכבר ידע לתפוס אוכל עם המקור, החליט לא תמיד לאכול ישר, אלא הוא מוריד את האוכל אל כף הרגל ותופס בו בציפורניים כדי לחקור אותו קצת ולפרק אותו. לרוב זה מסתיים כשהחתיכה נופלת לו בטעות, אבל הוא נחוש לנסות שוב. זה מעניין לראות את ההתפתחויות האלה :) הכי כיף לחקור זה חתיכות ענבים.

ג'וליאן, ליצן קטן נחמד

ג'ולי גם ממש השתפר בתעופה. ביומיים הראשונים שלו כאן אי אפשר היה לקרוא לזה ממש תעופה, כי הוא לא הצליח לעלות בגובה בכלל, והתקדם חצי מטר במשהו ששילב קפיצה גדולה ודאייה. היום הוא כבר מגיע גבוה, אבל עושה זאת בכמה שלבים - כל שלב עד גובה מטר. הוא כבר מנסה יותר אבל בינתיים נחשל. הוא פיתח דרך ממש מצחיקה להתכונן להמראה - הוא מכופף ברכיים ולוקח כמה צעדים מהירים אחורה - טוקטוקטוקטוק - ממש לוקח תנופה! זה מצחיק אותי כל פעם.

מחר ההורים של ג'וליאן חוזרים מהחופשה, והמקלחת תהיה קצת פחות רעשנית. נראה לי שנתגעגע אל המצחיקול הזה!

19.7 - הוא עוד לא ממש יודע מה לתפוס ומה לא. אנחנו לומדים.

עכשיו כשהוא עף, אני ופשושי יוצאים לחקור בחוץ פעם-פעמיים ביום.
אני חייבת להשוויץ ולספר שהוא עף כל כך יפה ומהר! עושה סיבוב באוויר ברדיוסים ממש קטנים וכמעט לא מפספס יעדי נחיתה.


הוא נשאר במרחק של מטר וחצי ממני בערך, ורוב הזמן קרוב יותר. מיום ליום הוא תופס ביטחון והמרחק גדל. הזזתי עבורו עציץ שידעתי שיש מתחתיו פעילות של חרקים ושאר יצורי אדמה שאמורים להופיע בתפריט שלו. הוא קלט את העניין ישר! איך שהוא ראה אותם מתרוצצים הוא התחיל לנסות לתפוס אותם. ההעדפה הנוכחים היא לנמלים קטנטנות. את הכדרוריות הוא הרים והפיל כמה פעמים, אבל זה הגיוני, הוא כמעט עוד לא מצליח להרים אוכל וגם לגרום לו להיכנס פנימה, אבל הוא מנסה ומשתפר, ואת הנמלים הוא הצליח יופי. הוא גם תפס דבורה שעסקה באיסוף צוף, לא יודעת מי משהשניים היה יותר המום, אבל למזל כולנו הוא מיד עזב אותה והיא התעופפה משם.

והוא גם מנסה לצוד את אולי. לזכותו יאמר שאולי התחיל, אבל אני מתחילה לחשוש מהעניין, כי הוא התחיל למשוך לו בזנב ולהפחיד אותו בקיפוצים פרושי כנפיים והנמושון הענק שלי התחיל לפחד ממנו. זה מצחיק בטירוף, אבל זו ממש לא התנהגות שאני רוצה לטפח אצלו, וזאת בהחלט הולכת להיות בעיה כי זו התנהגות די אופיינית לזן הזה. הולכת לקרוא קצת חומר על אילוף מיינות... ידעתם שמיינות נחשבות לחיית מחמד די נחשקת? מגדלים אותן בכל העולם, כמו תוכים. מה שלשמחתי אומר שקיימים כבר כמה אתרים בנושא שמצאתי בהם עצות טובות.

למשל: www.mynahbird.org

19.7 - עוד קצת שוויץ כי הוא כל כך התיפייף וגדל

אולי, אתה נהדר.

18.7 - הממ. ציפורן.

יומיינה - 14.7 - עפים! וגם, פוגשים חבר חדש

כן! כן! עפים!

אתמול הוא ניסה את זה בפעם הראשונה, התרכז, התרכז, חישב חישובים במוח הקטן שלו, ו-הופ! זינק מהשיש עם כנפיים מתנופפות, אל הכתף שלי. את סוף הדרך הוא עשה בעזרת ציפורניים וקצת עזרה ממני כי הוא נחת נמוך מדי :)

והבוקר? כבר מתעופף כמו מקצוען, מדהים היצור הקטן הזה! עולה גבוה ויורד ומצד לצד, כאילו הוא עושה את זה כבר שנים. כל כך שונה מהיונים, להן לקח שבוע לעבור מהמעופון הראשון ועד לחופשיות הזאת.

מקומות חביבים? הכתף שלי, והראש. נורא לא נוח להאכיל אותך ככה, יודע? מתוק קטן!! מתיישב לי על הכתף ומבקש אוכל.

וזה קרה בדיוק בגיל הנכון - 4 שבועות! אחד הדברים שמדהימים אותי זה כמה הוא "by the book". זה מפתיע כי גוזלים שמגודלים ע"י בני אדם בד"כ מאחרים בהתפתחות, בימים ואפילו שבועות, והוא גדל מהר כמו בטבע. למה האיחור? אני מניחה שבעיקר תזונה לא מושלמת, כי יש גבול כמה אנחנו מצליחים לחקות את ההורים. אם כך - כל הכבוד לי!!

מעתה, אל תאמרו גוזל, אימרו פִּרחון, או במקרה הזה, פרחחון ;)

פרחון = גוזל מתבגר שכבר פורח מהקן, אבל עוד זקוק לעזרה צמודה מהוריו.
אני די בטוחה שמכאן מגיע הכינוי פרח טייס ופרח כמורה.

14.7 אני עוד לא התעוררתי, הוא כבר לגמרי קם. ועדיין עם פרצוף גראמפי

שלשום התקשרה אלי שכנה ושאלה אם אוכל לעשות בייביסיטר של שבוע לעורבני הקטן שלהם. קודם כל אמרתי "בטח!" ואז חשבתי, אוי לא.. שניים?? לֶמה הכנסתי את עצמי?
אתמול בערב הגיע אלינו ג'וליאן. הוא קפצן מדופלם, מנסה נורא גם לעופף, כבר לוקח קצת אוכל מהיד, בקיצור, פחות או יותר באותו שלב כמו פשושי שלי. והוא מתוק!

קודם כל הנחנו את פשושי מעל הכלוב של ג'ולי כדי לראות איך הם יגיבו אחד לשני. שניהם מגיעים משושלת מפוארת של ציפורים תוקפניות, ורצינו לוודא שהם לא ינסו לפגוע זה בזה. מה פתאום :) שני ילדונים סקרנים שבכלל לא קראו עדיין את ספרי ההדרכה (אני סותרת את עצמי כאן, לפני רגע קבעתי שהוא by the book. שטויות! :) ) מעולה. החזרתי את פשושי לפינה שלו.

בבוקר מי שהעיר אותי ראשון היה ג'ולי. חשבתי שלפשושי יש קול נורא?? פשושי זמיר לידו! אבל הוא קורא באופן נורא מנומס אז אני סולחת. נכנסת לחדר, אומרת בוקר טוב לג'ולי, מחפשת את פשושי בפינה שלו, ואז קולטת אותו יושב שוב מעל הכלוב של ג'וליאן, ועוסק במקלחת נוצות נמרצת. להזכירכם, זה היה אחרי שהוא התעופף פעם אחת, מרחק של 30 ס"מ בערך. כאן מדובר על מטר לפחות! הבאתי לשניים ארוחת בוקר (מס.1). ג'ולי אכל כל כך יפה ומצחיק, ופשושי החליט להפגין בפנָי את כשורי התעופה החדשים והפתיע אותי כל כך איך כל פעם הוא נוחת על מקום יותר רחוק, וחוזר אלי :) אשף. אחר כך חזר למקלחת שלו מעל הכלוב של ג'ולי.

בארוחה הבאה הוא כבר אכל יותר. וגו'לי, שבזמן הארוחות אני פותחת לו את הכלוב, תפס אומץ וקיפץ החוצה מהכלוב. איזה קפצוצים חמודים! מקום חביב - כפות הרגליים שלי. מותק! בקיצור, כיף לא נורמלי אצלי. ונראה לי שבשביל שניהם זה ממש נהדר שיש פתאום חבר דומה. מלבד התוקפנות, שני הזנים ממשיכים על אותו קו - שניהם אוכלי כל, סקרניים מאוד וחצופים - או בשפה יפה יותר - בעלי תעוזה. יהיה ממש מעניין לראות את האינטרקציה ביניהם.

קצת אינטרקציה להמונים:

לגבי הגדלים, ג'ולי גדול יותר, למעשה כשפשושי יסיים לגדול הוא יהיה בגודל של ג'ולי כרגע.