יום רביעי, 23 באוקטובר 2013

23.10 - צופי... את.. בן?!


יש לי כל כך הרבה מה לעדכן, ולא היה לי זמן, אבל על זה כבר אי אפשר לוותר - הציפורונת הקטנה והעדינה שלי היא בכלל לא היא, אלא הוא! 

התחלנו את הבוקר עם הפתעה משמחת שאתם יכולים לראות בתמונה - הפיכסה העליונה סופסוף נשרה, ובעודי מתלהבת מהמקור המתוק והקטן, עם הנחיר החשוף, היצורון מתחיל לשיר ולרקוד וגם לצבוט אותי - רפרטואר חיזור שלם! אני הייתי בשוק! ומישהו פה שר ממש יפה ונכון, ועוד אתמול נזכרתי שהתכוונתי להשמיע 'לה' יונים ביו-טיוב, כדי שתלמד לזהות, כי היא מאוד מתעניינת בציוצים של ציפורים, ושלשום גם ניסתה לקרוא חזרה בפעם הראשונה - מה שהיה ממש מתוק וחלש ובכלל לא לציפור הנכונה :-P

וזה קרה בדיוק בזמן הצפוי, גיל חודשיים. הבגרות המלאה מגיעה רק בגיל 5 חודשים, אבל זה הזמן שההתנהגות הזו מופיעה וסופסוף מגלה לנו את מין היונה, כי שינויים חיצוניים לא יהיו, מלבד שבממוצע הזכר מעט יותר גדול מהנקבה.


לפני חודש
תגידו, איך אני מתרגלת עכשיו שזה הוא ולא היא?

עוד כמה התפתחויות מעניינות שקרו בינתיים:

דבר ראשון, כן, הוא בן חודשיים, הוריי!! ובריא לגמרי. היבלות נושרות אחת אחרי השניה בכל הגוף והנוצות צומחות במרץ להשלים את החסר. תסתכלו על צמיחת הנוצות היפה הזאת, לעומת התמונה שמלפני חודש. עכשיו הנוצות מכסות את בסיס המקור ואת התחתית שלו וגורמות לו להיראות יותר פרופורציונאלי, והלחי מכוסה כולה, ועוד ועוד נוצות יוצאות כל הזמן. הן גם נהיו רכות כמו משי, כמו שהן אמורות היו להיות מלכתחילה, ולא היו בגלל המחלה, וגם - הסגולות-ירוקות של איזור הצוואר התחילו לקבל את הצבע המיוחד ומבריקות בשמש כשהזווית נכונה.

בזמן שהפיכסיות גדלו על המקור הן דחקו אותו קצת, וזה גרם ל
קצה המקור לתעוות. ראיתי את זה קורה, ועכשיו כשהמקור חשוף זה ברור, החלק העליון נוטה ימינה מעל החלק התחתון, לא הצלחתי עוד לצלם את זה כמו שצריך. בכל מקרה, כל עוד זה לא מפריע לו לאכול, וזה לא, אז זה לא מפריע לי. נהיה לו סימן זיהוי, במקום טיבוע. אני גם לא מאמינה שזה ישנה לבָּנות בהמשך.

מה עוד? העין הולכת והופכת לכתומה, שזה צפוי, אולי בהמשך היא תגיע לגוון אדום. אני מעדיפה את הצהוב-כתום בבקשה אם אפשר.
המקור החל להשחיר (על תתייחסו לורוד שנחשף מתחת לאבעבועה, העור שם יחלים, יתקשה וישחיר) והדונגית החלה להבהיר ולטפוח - דונגית היא הכרית הלבנה-אפרפרה הקטנה שיש ליונים מעל המקור.

גילינו שאם קורה משהו מפחיד אפשר במקום לרוץ אלי - להתעופף גבוה אל אחד הגגונים. זה ממש מצויין, אני גאה! רק לא לשכוח שגם החתולים עולים לשם לפעמים. התחלתי גם לתפוס מרחקים קטנים מהבית שילכו ויגדלו בהדרגה, וזה הולך טוב. הוא עדיין לא מעז להיות יותר רחוק ממני, אבל זה בסדר, זה תהליך. וגם התחלתי גם לפתוח חלקית את החלון בחדר שלו בלילה כדי שיתרגל לקור של הלילות.


צופה ומטייל גבוה על הגגונים



הוא עושה המון אמבטיות שמש ומתיחות ומנקה המון את הנוצות הצומחות. זה מצויין וצפוי, כי יש המון אבקת נוצות שנושרת וחשוב מאוד לציפור לשמור על היגיינה כדי להיות בריאה ולא להוות מקום שווה לטפילים להתיישב, וסידור הנוצות עוזר להחזיר נוצות למקומן ולפרוש שוב יפה נוצות שתתי הסעיפים שלהן התבלגנו. ציפור בטבע משתדלת לעבור על כל הנוצות מידי יום.
מאחר ויונים הן חברתיות מאוד עם הגוזלים ובני הזוג שלהן, היצור הקטן הצחיל לטפח את הנוצות שלי! זה כל כך מתוק. בזמן הניקיון והסידור הוא פונה אלי ועושה אותן תנועות מקור עדינות ונמרצות לידיים שלי, או לחולצה, או לשיער. אני נמסה :). נראה לי שגם גולי עשה משהו דומה, רק שלא הבנתי את זה בזמנו.
כל כמה ימים הוא גם מבקש אמבטיות מים. בפעם האחרונה הוא נכנס לי מתחת לברז בזמן ששטפתי ידיים, אז הוספתי גם את הצלחת מתחת והוא השפריץ על עצמו יופי ונרטב לגמרי.



אמבטיות שמש ומתיחות



ולסיום, מי יפיוף שלי, מי?



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה