13.10 - היא מחלימה!

כבר שבוע שאני מתאפקת להגיד את זה בקול רם למקרה ששוב תהיה ירידה, אבל זהו, אני כבר בטוחה שהיא מחלימה! היא הולכת ומתחזקת ממש, התיאבון גדול, הרצונות עוד יותר גדולים, ההתעופפויות מתארכות והיא מגיעה גבוה יותר ממני, והאבעבועות הולכות ומצטמקות. עוד דאגתי בתחילת השבוע מאלה שבתוך המקור ובנחיר, אבל גם הן הולכות ומתכווצות ובמקור הן כבר הפסיקו להפריע לה לאכול והיא לא צריכה שאני אשים לה בפה יותר, למרות שעכשיו היא אוהבת שאני מגישה לה למקור אחד אחד, פינוקי :)

וגם הנוצות חזרו לצמוח! מתחת לכנף הניצוי כבר יפהפה, מלבד עוד קרחת קטנה ב'בית השחי' אבל שם זה תמיד אחרון. האחרונות שמעל הכנף יוצאות ונפרשות, הטוסיקון סופסוף כוסה בפלומה פלאפית מסביב, והפרצוף הולך ומתמלא בנוצות החסרות - בתמונה אפשר לראות את הנוצות החדשות. רואים את כל האפורות שמסביב למקור? זה בגלל שהן עדיין מכוסות בשכבה דקיקה (מחומר קרני). בימים הקרובים השכבה הזו תנשור והנוצה תיפָּרֵש.

הקטנה הפכה ליצור מלא אנרגיה, רק עכשיו אני מרגישה עד כמה היא היתה חלשה, כל הזמן היא היתה נרדמת - כמו גוזל קטן. סופסוף היא מעירה אותי בבוקר בדרישה לאכול ולצאת כבר, ולא רוצה לחזור לכלוב שלה, אלא להישאר איתי ולהמשיך בפעילות עוד ועוד.

עשיתי לה שקילה חובבנית, כי אין לי משקל לציפלונים כמוהה, והיא עברה את ה-200 גרם, שזה נהדר! זה כבר משקל של יונה בוגרת. עדיין עצם החזה/בטן בולטת מדי, אבל שרירי החזה טפוחים ויפים והתיאבון שלה נהדר. ואני לא מתכננת לבשל אותה, תרגעו שם (אמרו לי שאני נשמעת כמו המכשפה מעמי ותמי).

לדעתי עוד שבוע היא תרצה להיות בחוץ כל היום, ועוד שבועיים היא לא תצטרך אותי יותר (מוחה דמעה של אושר מריר).

 וקצת אהבה..

27.9 - יום אסל, ויום גם כן אסל

אז אחרי כמה ימים מדאיגים של ירידה בתיאבון, ביומיים האחרונים היא זוללת. זה לא מבטיח שנגמרו הימים הרעים, אבל זה מצויין ושימשיך ככה :)

זוכרים את האנשור שנתתי לפשושי? (מזון נוזלי מרוכז עם המון חלבונים שנותנים למי שלא מצליח לאכול מספיק, לרוב הם אנשים, הפעם ציפורים) אז גם היא מקבלת, פעמיים ביום, 0.7cc. התחלנו לפני שלושה ימים ונמשיך עד שהיא תהיה שמנמונת שוב, כשלא ארגיש כל כך את העצמות שלה דרך הנוצות.

בנוסף אני מעבירה אותה בהדרגה מהזרעונים לכופתיות לתוכים שהמליצה הוטרינרית. קשה לה לאכול כופתית שלמה עדיין, (בתור בוגרת לא תהיה לה בעיה, היא עוד צעירה ולומדת) אז אני מרסקת אותן לחתיכות קטנות. בינתיים אני גם שמה לה בעצמי ישר בפה כדי לוודא שהיא אוכלת מזה מספיק.

מי אמר אמא פולניה ולא קיבל??

קראתי קצת על המחלה, בזהירות כדי לא להיבהל מדי :) ואלה הפרטים החדשים שגיליתי:

• למחלה יש שני מופעים - פנימי וחיצוני, כשהפנימי הוא הקטלני מבין השניים. את המופע החיצוני אנחנו מכירים היטב. הפנימי מתבטא בקשיי נשימה, התנשמויות במקור פתוח ובעיטושים, זאת בגלל שהאבעבועות תוקפות את החלק הפנימי של הוושט, הנחיריים וקנה הנשימה. התנשמויות כאלה אין לה בכלל, ואמנם יש לה עיטושים פה ושם, אבל למי אין? אז נראה שאנחנו רק עם החיצוני - טוב מאוד.
• ההדבקה יכולה להיגרם במגע ישיר או דרך הפרשות, וגם בגלל עקיצת יתוש או זבוב, אני גם ככה שמרתי עליה מאלה כשאנחנו בחוץ, שלא יציקו לה, ובחדר שלה יש רשת. הכוונה היא כדי למנוע הדבקה ממנה ליונים אחרות - כי אמנם יש אבעבועות לציפורים נוספות, אבל המחלה של היונים היא יחודית להן.
• זאת מחלה תקופתית, לרוב ההדבקה היא באיזור יולי-אוגוסט (שזה מתאים למתי שהיא בקעה, אמצע אוגוסט) והמחלה נעלמת בתקופת התקררות הסתיו, אוקטובר. לרוב לא נמשכת מעל 5 שבועות. אז אנחנו ממש בכיוון טוב.
• בסיום המחלה האבעבועות ינשרו. לפני כן הן עלולות להתפוצץ ואז יש סכנה לזיהום משני, אבל זה לא קרה לנו בינתיים. אז היא אפילו תחזור להיות יפיופה לא רק בעיניי אמא שלה, טפו טפו.
• קיים חיסון, אבל אין אותו בארץ ובלאו הכי אי אפשר לחסן אחרי שהמחלה כבר פעילה.

ומשהו קטן נחמד - מקודם כשבאתי להוציא אותה מהכלוב מצאתי אותה עומדת על אחד המקלות שסידרתי לה. כל הכבוד קטנטונת! כשכמעט כבר חשבתי שהיא החליטה להיות שוכנת רצפות. לא באמת, כן? כבר הבנתי שאיתה הקצב שונה.

תמשיכו להחזיק לנו אצבעות!

מצרפת כמה תמונות נחת.

את כבר יפיופה צופצוף! צבע הקרנית משתנה לפי מה שמשתקף בה. תראו את הצבע בתמונה הקודמת

 

23.9 - סיפורים טובים, בשורות לא טובות

צופי ממשיכה לגדול לתפארת. היום היא כבר בת חודש!

היא כבר לא מרשה לי להאכיל אותה - רוצה רק לבד, היא החליטה שכיור = מים. חכמה, הרי היא ראתה אותי שוטפת ידיים כל הזמן, אז כשהיא צמאה היא מנסה להגיע לשם. הכי קל זה לקפץ אל הברכיים שלי ומשם אל הכיור. עכשיו יש לה שם קערת מים והיא עדיין מאוד אוהבת לשתות ושותה יותר משהיא צריכה, אבל זה בסדר. היא מתעופפת יופי למרחקים של חצי מטר בערך וכל יום הטווח גדל קצת, והיא למדה לנקות את הנוצות ולהתמתח - אני אוהבת את השלב המצחיק הזה, פתאום הם מגלים שאפשר ונראים כמו ילדים שמשחקים בלהיות גדולים, והיא ממשיכה להיות מתוקה ומצחיקה ושונה, וקצת היסטרית, כהרגלה.

אתם יכולים לראות בתמונה שהניצוי ממשיך להתמלא ולהתארך וכמעט נשרו כל הצהובים.

אתם גם יכולים לראות את הבליטה על המקור שלה. יש שתיים מהן, ועוד כמה על הכנפיים ומתחתיהן.

רואים את הנקודות הצהובות מתחת לכנף? קצת קשה לראות, אבל
לא רציתי לצלם נורמלי כי הוא לא אוהבת שמחזיקים לה את הכנף.

את 3 הראשונות ראיתי עוד כשהיא הגיעה, הן היו ממש קטנות, וחשבתי, 'לא נורא, אז היא לא תהיה כליל היופי', אבל אז הן התחילו לגדול והבחנתי באחרות. זו הנקודה בה שוב נלחצתי.

אז מה עושים במצב כזה? פותחים אינטרנט כמובן (מה, לא?). חיפשתי מידע על מחלות ציפורים, ומתי קורה שמופיעות בליטות כאלה. קראתי יותר מדי מידע מפחיד ולא מועיל וראיתי יותר מדי תמונות מפחידות שלא נראו כמו מה שיש לה, ושתי הבליטות שעל המקור מגבירות את הקצב והולכות ומתנפחות, ואני מתחילה לחשוש שהן יפריעו לה לאכול באיזשהו שלב, כי התחתונה התחילה לבלוט גם כלפי פנים.

וכל הזמן הזה היצורונת ממשיכה להתפתח כל כך יפה, וללמוד דברים חדשים, וכולה עירנות וסקרנות ומתיקות - ועדיין אוהבת ליטופים ולהירדם צמודה אלי. גם הצצנו החוצה בפעם הראשונה, כשהחתולים סופסוף הלכו כולם, ונראה שזה מוצא חן בעיניה.

כבר הבנתי שאני צריכה וטרינר, אבל גם אין הרבה שמבינים בציפורים, ובדיוק היה כל הסוכות הזה הצמוד לסופ"ש ומי שמצאתי בסביבה שלי לא עבדה בשישי.

יום ראשון נסענו לוטרינרית. הידעתם איך לוקחים ציפור בנסיעה? לא בכלוב מרווח אלא בקופסא קטנה שתהיה צפופה לה והיא לא תוכל לנפנף ולהיפגע בכנפיים. בחרתי לה קופסאת נעליים צרה במיוחד, חוררתי את המכסה, שמתי בתחתית ובדפנות מגבת שהיא מכירה (המגבת שנמצאת על דופן הכלוב שלה, כדי להחשיך אותו - זה גורם להם להירגע ולהרגיש בטוחים ומוסתרים יותר כשאתם לא בסביבה) והקטנה באמצע, ארוזה כמו מתנה.


אצל הוטרינרית היא התנהגה למופת - קיפצה על השולחן, אכלה המון מהקופסא שהבאתי לה, ונתנה שיבדקו אותה מאוד יפה. קיבלתי מחמאות על הגידול המוצלח, אומרים לי שוב ושוב שגוזלים שמגודלים ע"י בני אדם לרוב לא שורדים, והרקורד שלי ממש מרשים. זה טוב לשמוע.

ומה יש לקטנה? אבעבועות. מסתבר שגם לציפורים יש מחלה כזאת. זה לא מדבק - רק לציפורים אחרות, אבל זה עלול להיות קטלני, ואין יותר מדי איך לעזור לה - או שהיא תחלים או שלא. היא נדבקה מההורים שלה, בקן. כמונו, אם היא תחלים היא תהיה מחוסנת לכל החיים. וכמו שחשדתי, למרות שזה לא נראה כך, היא רזה מדי. בתמונות רואים את הנוצות היפות והצפופות שלה, והן יוצרות רושם של שמנמנות, אבל למען האמת היא קצת בתת תזונה, וזה ניכר בעיקר בעצם החזה הגדולה שלה שלא אמורה להיות מורגשת מבעד לנוצות. היא אוכלת נפלא והמון, אבל כנראה שהמחלה לוקחת ממנה הרבה והיא לא מצליחה לאגור שומן.

למה זה בכל זאת קצת טוב? כי ממש חששתי שאלה גידולים סרטניים, כי זה הדבר היחיד שיש לציפורים שנראה דומה בתמונות (כן, כן, לכל החיות יש סרטן. חוץ מלחולד העיוור, מסיבה שעדיין לא ידועה ונחקרת עכשיו) ומאחר ויש לה לפחות 10 כאלה ברחבי הגוף הנחתי שזה לא משהו שיש אפשרות לנתח או לטפל בלי שהיא תעבור טראומה גדולה מדי. לפחות זו מחלה שהיא תוכל אולי להחלים ממנה.

מה בכל זאת אפשר לעשות?

• לחטא את האבעבועות הנראות עם יוד פעם אחת. את אלה שעל המקור לחטא באופן יומיומי, כי הן הכי פעילות וכדי למנוע זיהום משני.
• אפשר לחזק אותה דרך התזונה  - אנחנו עוברות לכופתיות לתוכים, הווט' אומרת שזה אוכל יותר מאוזן מבחינת הצרכים שלה, אפילו שנתתי לה מגוון של זרעונים בניסיון להתקרב למה שיהיה לה בחוץ. 
• ובנוסף, לכתוש כדור מולטי-ויטמין אחד, להפוך לעיסה עם קצת מים, ו-1CC מזה למהול בליטר מים שמעכשיו היא תשתה. 

היא גם קיבלה טיפול נגד אקריות יונים  - טפיל מעצבן שנוטה לתקוף אותן ואולי זו הסיבה שלא כל הנוצות שלה סיימו לצמוח. בכל מקרה, הווט' אמרה שלהזיק זה לא יזיק.

חוץ מזה, להמשיך כרגיל ולקוות לטוב.

תחזיקו לנו אצבעות בבקשה...


וצופי מוסרת:  צ ן-8-0[[[[[[[[[[  תת (היא בדיוק קפצה על המקלדת, נשבעת)


קישור לווטרינרית הנהדרת שמצאנו