בתחילת ינואר תקף אותנו הנץ. זוכרים? אחרי תקרית הנץ, צוף בילה יומיים שלושה בלהיות ציפורון בית.
"אבל אני, אוהב להיות בבית..."
אבל מהר מאוד החוץ שוב קרא לו. בסוף ינואר הוא התחיל לצאת למסעות עצמאיים קטנים, שעתיים שלוש והביתה. כשחזר היה שותה ואוכל ואוכל ואוכל, מוציאים הרבה אנרגיות שם בחוץ! הוא תמיד חזר קצת מתנשף, כמו ציפורון שחם לו מרוב תעופה. הוא מאוד מתעניין ביונים ותורים אחרות שאנחנו פוגשים, וכמה פעמים כבר התעופף וישב באושר ליד זוג יונים שהופיעו באיזור לקראת עונת הקינון. כשהן עפו לדרכן הוא ירד חזרה אלי, נרגש. בפברואר הטיולים התארכו עד ל-6 שעות רצופות, וצוף כבר לא מתנשף - הוא בכושר! הוא כבר ממש מבקש לצאת והיה מלא אנרגיה בבית והתעופף הלוך ושוב. בין לבין, עדיין אין שמח ממנו להתקלח - מתעופף ישר לכיור ומוודא שאני מבינה ובאה כבר לפתוח את המים, וגם ממשיך להירדם ליד אמו האוהבת אחרי כמה ריקודי חיזור. גזרתי לו בעדינות את קצה המקור שצמח לא טוב כמה פעמים, כל פעם מילימטר. הוא התנהג יפה וזה לא הכאיב לו. ככל שהוא יסתובב יותר בחוץ ויחכך את המקור באדמה ואבנים תוך כדי חיפוש אוכל זה יקרה מעצמו וישמור על צורת מקור נכונה (לתוכים בשבי צריך הרבה פעמים לעשות גזירות כאלה, כי המקור גדל מהר ולא משתייף מספיק. כנ"ל ציפורניים של ציפורים רבות בשבי, וגם שיניי מכרסמים והציפורניים העודפות של לייקה ;) ). ובחודש מרץ הוא כבר מומחה אלוף בלהיות ציפורון ברשות עצמו, עף מהר ויפה, יודע למצוא אוכל לבד וגם זוכר שיש לו במרפסת מים וגרגירים שאפשר להגיע ולנשנש אם רעבים. וכך, בגיל 7 חודשים כשהוא לגמרי מוכן - עף לדרכו.
ברצינות, ראיתם כזה יון חתיך??
שנה אחרי, אני עוד מחפשת יון עם הצבעים שלו כשאני בחוץ. פגשתי אחד על גג לא רחוק מכאן, כמה חודשים אחרי שהוא הלך. קראתי לו, הוא רק הסתכל, לא מיהר ללכת אבל גם לא בא. אולי זה הוא, אולי לא. היון ההוא עדיין שם באיזור, רואה אותו פעם בכמה זמן. עוד חולמת עליו די הרבה, שאני פוגשת אותו פתאום בחוץ והוא עף אלי שמח, או שהוא עדיין גוזל קטן קפצן ורעב. צימוקי וג'וניור עדיין מאוד נוכחים בסביבה, מזהים אותי ויורדים אל השביל עם מבט שובב ששואל "מחלקים פה משהו?". פעם בשבוע בערך אני מפזרת להם גרגירים טעימים כלשהם, והם ונשותיהם והזוג השכן באים לאכול, תוך כדי שהזכרים עושים הצגות גברברות זה על זה כדי לקבוע מי הזוג שיאכל קודם. בדיוק בשביל זה אני מפזרת את הגרגירים בהרבה נקודות, אבל הם טיפשונים ואני אוהבת אותם בדיוק ככה!
הצופון שלי בן 4 וחצי חודשים. הוא מצחיק כהרגלו, מאוד סקרן לגבי החוץ, וקצת חששן, עף גבוה ורחוק ויפה, אוהב לסייר בחוץ ולחפש גרגירים, ומאוד מחפש חברת יונים. עד לאחרונה הצלחנו למצוא רק תורים מסוגים שונים, והוא ניסה להתקרב בביישנות מנומסת והיה כל כך מתוק! הן לרוב קיפצו מרחק קטן ממנו כשהוא התקרב או אמרו לו שהוא לא רצוי, וזה הגיוני, כי אין להן סיבה לפחד ממנו, אבל גם אין להן סיבה להסתובב איתו, אבל ממש אפשר לראות עליו כבר תקופה שהוא כמֶהָּ לחברת בני מינו.
מי שכן משתף איתו פעולה זה -הפתעה- צימוקי! הצוצלון שלי גר ליד הבית שלי ובזמן האחרון התחיל להתקרב יותר. שמתי כלי מים בגינה, ולפעמים אני מפזרת לו גרגירים. תמיד היה איזה צוצלון שהתקרב אל שאר הציפורים שלי, אבל הפעם אני בטוחה שזה הוא, כי ראיתי אותו בזמן שהוא שר את השיר המצחיק שלו - ורק הוא שר ככה! בגלל שהחמודים שלי לא גדלים עם אבא שלהם, הם לא לומדים לשיר כמו שצריך, אבל יש להם מושג כללי, אינסטינקטיבי, לגבי העניין הזה של השיר חיזור שלהם, ולצימוקי יש שיר צוצלות מאוד מצחיק, גם זייפני וגם חזק מהרגיל. הפעם הכי נחמדה היתה כשהם ממש אכלו ביחד במרפסת, וצימוקי ממש התקרב אלינו ולא פחד כשזרקתי לעברו בעדינות גרגירים נוספים - כל ציפור קיבוץ אחרת היתה נבהלת ובורחת.
גם אולי ולייקה כבר התרגלו, ומתנהגים יפה בחברת צוף. לייקה ממש כלבונת למופת, ואולי עדיין מנסה פה ושם לשחק תופסת, עד שאני מעירה לו מספיק פעמים אז הוא מוותר והולך לישון או יוצא החוצה. על החתולים האחרים אני לא סומכת בכלל, במיוחד רורי, שהתגלתה כיצור מהיר וגמיש והצליחה ממש להפחיד אותנו וגרמה לצוף לעוף בבהלה לתוך שיח קוצני, מה שגרם לו לשריטה בעין. שבוע של אנטיביוטיקה והרחקה של הקטנה עשו את העבודה. 12 נוצות הזנב נשרו אחת אחת עד לאחרונה, וצמחו מחדש בזו אחר זו. עכשיו הן כבר ארוכות ויפות, וכמעט כולן כבר סיימו את הצמיחה. עכשיו יש תחלופה של כמה מנוצות התעופה שצמחו פגומות. זה מאוד יפה לראות איך הן נושרות בהדרגה, ולא ביחד, כדי לאפשר מספיק זמן לחדשות לצוח, כדי לא לפגוע בשום שלב שיכולת התעופה - שזה דבר שבהחלט חששתי ממנו. בתמונה שכאן הזנב נמצא באמצע הדרך, מלפני 3 שבועות בערך.
אחרי הפעילות בחוץ הוא עדיין מתכרבל איתי כמו גור קטן מתוק. הוא נצמד אלי הרבה, ולפעמים עוד ממש מבקש ליטופים. זה כל כך כיף.... וממיס אותי כל כל פעם.
הוא ממשיך לחזר, זה נראה ככה:
ומה הוא עוד ממשיך לאהוב מאוד מאוד? כמובן, אמבטיות! כאן הוא בן 3 וחצי חודשים, עושה אמבטיה חמימה באחד הימים הקרים של החורף.הוא ממש רצה כבר (שזה אומר, ניגש כל הזמן לכיור וחיפש במה להשתכשך), והמים בברז היו קפואים, אז חיממתי לו מים בקומקום ועירבבתי עם הקרים שיהיה נעים וחמים. בגלל זה אני גם מוזגת מעליו עם כוס במקום לפתוח את הברז, כי הוא אוהב שהמים מגיעים מלמעלה - בשביל זה הוא מרים את הכנפיים, שיזרמו לו מים ב"בית שחי" ;) בסוף הלכנו לייבש את הנוצות מול התנור, שלא יצטנן.
והבטחתי נץ לשבת...
לפני שבוע יצאנו לטיול שגרתי למדי. אני לוקחת אותו רחוק יותר כדי לנסות למצוא יונים, וגם כדי שילמד את הסביבה - זה יעזור לו לדעת איך לחזור במקרה שיבהל ויעוף ממני.אז התרחקנו, וכל כמה עשרות מטרים עצרתי כדי לתת לו לקפץ ולהכיר את המקום. הוא היה די לחוץ הפעם, וכשכבר היינו קרובים לקצה הקיבוץ הוא התרומם פתאום לאווירבבהלה, עשה כמה סיבובים ברדיוס של 30 מטר ונחת על עץ אחד. (הוא מתיישב הרבה יותר עכשיו על עצים וחוטי חשמל, שזה מעולה, כי זה יותר בטוח מגגות - לשם מגיעים חתולים). אז התיישבתי במקום שהוא יראה אותי טוב, וקראתי לו פה ושם, וחיכיתי. אחרי כמה דקות הוא נרגע והצטרף אלי. ישבתי איתו קצת והתחלתי לחזור איתו הביתה, אבל שוב הוא נבהל ועף ממני.
הפעם אחרי 4-5 סיבובים גדולים באוויר הוא נחת על חוט חשמל, וגילה על גג ממש מולו יון/יונת בית. הסתכל, חשב, והתעופף אל היונה. הוא התנהג מאוד יפה ובביישנות כזאת, כיווץ אליו את הנוצות כדי להיראות קטן יותר, והתקרב בנימוס בצעדים קטנים. היונה קיבלה אותו יפה לא התרחקה, והרשתה לו לאכול בחברתה. זה היה מקסים! הוא הלך לידה וחיפש כמוהה אוכל על הגג, וכל דקה-שתיים הלך אל קצה הגג להסתכל אלי, כאילו שואל אם אני עוד פה ואם אני מאשרת, ואז חזר אל היונה. אני הרגשתי כמו באלו ובגירה ביחד, מצד אחד: "תחזור, מוגלי!" מצד שני, "לא, תישאר,"
ואז, אל תוך ההתרגשות הזאת, התרוממה בפתאומיות להקת יונים לאוויר. הן השמיעו משק כנפיים של אזהרה, וצוף הבין, ועלה לאוויר, ולפני שהבנתי מה קורה תפס אותו משהו באוויר והתגלגל איתו והם שעטו יחד כמו מטאור אל הקרקע - זאת לא היתה נפילה, זאת היתה תעופה מהירה ומכוונת אל הקרקע. אני רצתי אחריהם וצעקתי "קישטה!", כי זה מה שייצא לי מהפה, ונופפתי כמו מפגרת, והספקתי לראות שצוף הוא שנחת למעלה ומלמטה הטורף. צוף טס לתוך השיח הקרוב, והנץ, כך זיהיתי יותר מאוחר, התרומם בבהלה והתעופף מהר לאי שם.
גיליתי את צוף במרחק מה מתחת לשיח, במקום שלא חשבתי שאני יכולה להגיע אליו. אני אומרת שיח, אבל אני מתכוונת למשהו יותר גבוה ממני, סבוך בטירוף ובירידה חדה אל תוך איזור עוד יותר סבוך של שיחים ועצים וקקטוסים. התקרבתי אליו לאט ועם לחישות מרגיעות, אבל הוא נבהל ונכנס עמוק יותר, אז הלכתי אחורה, והתיישבתי במרחק קטן משם, והמשכתי לדבר אליו בשקט. עברו 20 דקות, והשמש הולכת ושוקעת, והוא לא יצא.
הבנתי שאין ברירה, איכשהו אני הולכת לשלוף אותו כי אני לא משאירה אותו שם לבד. היה לי מעיל בד, חשבתי שאולי אני אצטרך לעטוף את צוף אז לקחתי אותו איתי. התחלתי להזיז את הענפים ולהשתחל ביניהם, מנסה להרגיע את צוף ולשכנע אותו לא להתרחק ממני. באיזה רגע הוא נבהל וחשבתי שהוא יברח רחוק, אבל למזלו של הטיפשון הוא רץ בכיוון הלא נכון, ותפסתי אותו. מיד עטפתי את היצור המפרפר והבועט במעיל והצמדתי אותו אלי וחילצתי אותנו מהשיח, וככה הלכתי איתו הביתה, מחובק אלי, רק הראש מציץ החוצה.
מלבד הפחד, הוא יצא עם חתך אחד בלבד מעל העין. בדרך הביתה דאגתי שגם העין נפגעה, אבל זה רק היה דם מהחתך. ניקיתי טוב, מרחתי יוד וזה הכל. קטן שלי, כמה דאגתי!! איזה חתיכת מזל.
ברגעים שהנץ היה על הגב יצא לי לראות ממש טוב את פנים הכנפיים ואת החזה והבטן שלו, והם ייחודיים, רקע לבן עם פסים אופקיים בצבע כתום חלוד. זהו נץ מצוי זכר (לנקבה פסים שחורים), וזה מה שלמדתי אליו:
רוב הניצים רק חולפים בארץ באביב ובסתיו ולא נשארים לחורף. הנקבה גדולה מהזכר ב-25%, והם שניהם אוכלים בעיקר ציפורי שיר, כשהזכר בוחר בקטנים יותר, בעיקר דרורים וירגזים ומכאן גם הכינוי שלו, sparrowhawk, והנקבה צדה גם ציפורים גדולות יותר, כשהגדולות ביותר שהיא תנסה הם תורים ויונים. לזכר אין כמעט סיכוי מול יונה והוא ינסה לתפוס אחת רק אם הוא כבר מאוד רעב, וזה בגלל שיונה שוקלת מעט יותר ממנו! הוא אמנם ארוך יותר ממנה בכמה ס"מ, אבל הוא קל משקל. והטקטיקה המועדפת? שלא כמו הבז שדואה ממעל, הנץ אורב בסבך, ומשם מזנק ומבהיל ואז תופס באוויר את מי שלא מוכן ו"דורס" אותו בכוח אל הקרקע. לפעמים הוא גם יזנק לתוך הסבך ישירות על ציפור, וגם ירוץ אחרי ציפור שהתחמקה וברחה - ולכן זה טוב שעשיתי רעש ובלאגן, כי הוא נבהל ווויתר.
צופון קטן שלי! אני מקווה שזו הפעם האחרונה שאתה נתקל באחד מאלה!
הוא עדיין מפוחד, לא רוצה להיות הרבה בחוץ ואם אני מתרחקת הוא נשאר במרפסת או שמתחיל לבוא איתי ומתחרט ועף הביתה. גם בפנים הוא רגיש יותר לכל תנועה ורעש ונצמד אלי הרבה. אז אני מרגיעה אותו, ונמצאת איתו בפנים, ויוצאת ביחד קצת למרפסת, קרוב, ואני בטוחה שהוא יירגע. זאת באמת היתה חוויה קשה, אבל מניסיון עם הקטנים האלה, יש להם מוח קטן ומתוק ופחות מורכב ומתוסבך משלנו, ונכון שאצלו זה כן קשה ולאט מאצל אחרים, והוא קשור אלי יותר, אבל אני בטוחה שזה יעבור ושהוא שוב ירצה לצאת ולפגוש ציפורים. גיל 5 חודשים זה הגיל בו יון הופך רשמית מצעיר לבוגר. שקלתי אותו, 303 גרם של אושר! יון זכר בוגר שוקל בין 290 גרם ל-900. כל הכבוד קטנצ'יק! בוקע מהביצה = גוזל 21 עד 28 יום, עוזב את הקן, מוכן לתעופה = פרחון, מבלה עוד 10 ימים צמוד להורים. נפרד מההורים (אבל נשאר עם הלהקה) ומקבל ניצוי מלא אבל עדיין לא סופי = צעיר 5 חודשים = בוגר, מוכן להקים קן חדש בישראל!
הוא מתפתח נפלא וכבר כמעט נראה בוגר לכל דבר עכשיו כשהנוצות החסרות בעורף יצאו סופסוף, בתמונה אתם יכולים לראות איך כל נוצה יוצאת עטופה ובהמשך העטיפה מתפוררת והנוצה נפרשת. אפילו המקור הסתדר חלקית - החלק התחתון זז למקומו ורק העליון עוד בולט קצת ימינה.
יציאת הנוצות האחרונות בעורף
רק הזנב נפגם, אבל זה ייצמח, לא לדאוג. זוכרים את השלב שהנוצות הפסיקו לצמוח? למעשה הן צמחו, אבל לאט ומאוד חלש, וייצרו נקודות תורפה. בנוצות הזנב זה הכי ניכר, כשאחת אחרי השניה הנוצות נשברו בנקודה החלשה והקצה נשר. זה לא מפריע לו לעוף ולכוון את עצמו, הוא מסתדר נהדר, ועם הזמן הנוצות יתחלפו בחדשות טובות. בינתיים, זה ייתן לי אמצעי זיהוי קל ממרחוק :)
הזנבנב המסכן.
הוא אוכל המון בחוץ, למד להתמודד עם זרעים וגרעינים במגוון גדלים וטקסטורות וצורות והוא כבר אלוף בזה. הוא גם הצליח לסיים את כל הקילו כופתיות תוכים שלו! כשקניתי את הקופסא הזאת ממש לא האמנתי שהוא יאכל את הכל :)
רואים שיש לו גרעין של משהו בפה?
גם כאן הוא עם גרגיר כלשהו בפה
ממשיך לשיר ולרקוד לי בלי סוף, ופה ושם גם למישהו אחר. זה ממש מצחיק ללכת לצחצח שיניים בלילה, הוא תמיד מתעורר ומתחיל לרקוד לי מתוך הכלוב. לגבי הכלוב - הוא ממש מנסה לשכנע אותי שאפשר לישון גם מחוץ לו, וכשמתקרבת החשיכה הוא מתחיל להתחמק ממני ולהתיישב גבוה - גאון קטן :) אבל אני ממשיכה להתעקש. גם בשביל הניקיון (כי יש גבול) וגם כדי לעודד אותו לישון מחוץ לבית.
רוקד לי ריקודים ומנפח את הצוואר שאראה איזה גברברון חתיך הוא
אנחנו יוצאים כמה שיותר החוצה, אני יושבת ומשגיחה ומעודדת אותו לשוטט ולאכול. הוא מאוד אוהב את זה, רק לפעמים נלחץ מהחתולים והאנשים ונצמד אלי. הוא עף נהדר, ויודע לחזור לבד הביתה אם אנחנו מתרחקים והוא נבהל פתאום. מאוֹלי הוא לא מפחד בכלל, ובצדק, כי הוא מתגנב כל כך בגלוי ולאט שממש קל להתחמק ממנו בזמן. היום פעם ראשונה אולי הצליח לגעת בו, ומה הוא עשה? הניח את הכפה ללא ציפורניים, הזיז והניח שוב לשניה, "הנה, תפסתי אותך, עכשיו תורך",והלך מבסוט לדרכו.
אולי מוותר ועובר לשחק עם עשבים ועלים
וכמובן, אמבטיות. כמה שהוא אוהב אותן!
והיום, מחנק בגרון, כשקרוב לשעת השקיעה הוא התעופף פתאום גבוה אל החרוב הגדול היכן שהצוצלות ותורי הצווארון התכוננו לישון. הוא פספס בפעם הראשונה, והסתובב אל הגגון, חשב רגע וניסה שוב - הפעם נחת יפה על ענף גבוה של האורן שליד. הוא נשאר שם כמה זמן ואז חזר לרגע אלי, אל חוט הטלפון שרק אתמול הוא גילה שנוח לשבת עליו, ושוב עף, הפעם אל עץ הדקל של משפחת צוצלות אחרת, וישב שם כמה רגעים, ואז כאילו נבהל, ועף מהר מהר ישר אלי.
ציפורון מתוק שלי, אני כל כך גאה בך, ואני כ-ל כ-ך אתגעגע אליך כשתעוף לדרכך, אתה כבר מוכן :)
צוף ממשיך להתאמן על ריקוד ושיר החיזור שלו, הנה דוגמא קטנה:
בנוסף לחיזורים הוא מתאמן על ההמייה שלו (ה-גורוגורו?) זה ממש מצחיק, הוא נעמד עם צוואר מתוח למעלה, כולו מרוכז ורציני, ואז יוצא לו "רווווו" נמוך מתגלגל כזה. אבל הבוקר הוא כבר עשה גרוווגרוווגרווו שנשמע לא רע בכלל! זהו, אין יותר ציף של גוזל.
אנחנו יוצאים המון החוצה כדי להתאמן בלהיות יונה. אני מנסה לשכנע אותו להיות בחוץ בלעדי, מניחה אותו במרפסת ונכנסת הביתה ומשאירה את הדלת פתוחה, אבל אחרי כמה רגעים הוא מתעופף אלי. זה ייקח עוד זמן.
הוא עדיין אוהב להתכרבל צמוד אלי ולהירדם, ואמבטיות עם עדיפות לתוספת זרם מים מלמעלה.
הוא כל הזמן מנסה ללמוד ממני איך מתנהגים, שזה ממש מצחיק. את זה הוא עושה מההתחלה - הדבר הראשון היה לצפות בריכוז רב כשאני מצחצחת שיניים, אבל עכשיו זה בלי סוף. אחד הדברים החביבים עליו זה להקיש כמוני על המקלדת והעכבר (גם פשושי וגולי עשו את זה) ואני נלחמת בו על ההקלדה, וכל חפץ שאני מתעסקת בו הוא חייב לנסות גם. לימוד מצפייה זה נהדר אבל צריך את הורה מהסוג הנכון :) והחידוש האחרון - הוא סופסוף אוכל גם כשאני לא נמצאת איתו, שזה מעולה ממש. וכמובן, תמונות:
נרדמים... שימו לב איך הוא מנפח את הנוצות
מי עשה אמבטיה?
אוהבים אותי...
וקצת שוִויץ על הנוצות הסגולות-ירוקות שלו
נכון זה נראה כמו תמונת פרופיל מלפני כמה עשורים? :)
אה, כן, ואין יותר אבעועות על המקור! רק עוד אחרונה על הכנף.
יש לי כל כך הרבה מה לעדכן, ולא היה לי זמן, אבל על זה כבר אי אפשר לוותר - הציפורונת הקטנה והעדינה שלי היא בכלל לא היא, אלא הוא! התחלנו את הבוקר עם הפתעה משמחת שאתם יכולים לראות בתמונה - הפיכסה העליונה סופסוף נשרה, ובעודי מתלהבת מהמקור המתוק והקטן, עם הנחיר החשוף, היצורון מתחיל לשיר ולרקוד וגם לצבוט אותי - רפרטואר חיזור שלם! אני הייתי בשוק! ומישהו פה שר ממש יפה ונכון, ועוד אתמול נזכרתי שהתכוונתי להשמיע 'לה' יונים ביו-טיוב, כדי שתלמד לזהות, כי היא מאוד מתעניינת בציוצים של ציפורים, ושלשום גם ניסתה לקרוא חזרה בפעם הראשונה - מה שהיה ממש מתוק וחלש ובכלל לא לציפור הנכונה :-P
וזה קרה בדיוק בזמן הצפוי, גיל חודשיים. הבגרות המלאה מגיעה רק בגיל 5 חודשים, אבל זה הזמן שההתנהגות הזו מופיעה וסופסוף מגלה לנו את מין היונה, כי שינויים חיצוניים לא יהיו, מלבד שבממוצע הזכר מעט יותר גדול מהנקבה.
לפני חודש
תגידו, איך אני מתרגלת עכשיו שזה הוא ולא היא?
עוד כמה התפתחויות מעניינות שקרו בינתיים: דבר ראשון, כן, הוא בן חודשיים, הוריי!! ובריא לגמרי. היבלות נושרות אחת אחרי השניה בכל הגוף והנוצות צומחות במרץ להשלים את החסר. תסתכלו על צמיחת הנוצות היפה הזאת, לעומת התמונה שמלפני חודש. עכשיו הנוצות מכסות את בסיס המקור ואת התחתית שלו וגורמות לו להיראות יותר פרופורציונאלי, והלחי מכוסה כולה, ועוד ועוד נוצות יוצאות כל הזמן. הן גם נהיו רכות כמו משי, כמו שהן אמורות היו להיות מלכתחילה, ולא היו בגלל המחלה, וגם - הסגולות-ירוקות של איזור הצוואר התחילו לקבל את הצבע המיוחד ומבריקות בשמש כשהזווית נכונה.
בזמן שהפיכסיות גדלו על המקור הן דחקו אותו קצת, וזה גרם לקצה המקור לתעוות. ראיתי את זה קורה, ועכשיו כשהמקור חשוף זה ברור, החלק העליון נוטה ימינה מעל החלק התחתון, לא הצלחתי עוד לצלם את זה כמו שצריך. בכל מקרה, כל עוד זה לא מפריע לו לאכול, וזה לא, אז זה לא מפריע לי. נהיה לו סימן זיהוי, במקום טיבוע. אני גם לא מאמינה שזה ישנה לבָּנות בהמשך. מה עוד? העין הולכת והופכת לכתומה, שזה צפוי, אולי בהמשך היא תגיע לגוון אדום. אני מעדיפה את הצהוב-כתום בבקשה אם אפשר. המקור החל להשחיר (על תתייחסו לורוד שנחשף מתחת לאבעבועה, העור שם יחלים, יתקשה וישחיר) והדונגית החלה להבהיר ולטפוח - דונגית היא הכרית הלבנה-אפרפרה הקטנה שיש ליונים מעל המקור. גילינו שאם קורה משהו מפחיד אפשר במקום לרוץ אלי - להתעופף גבוה אל אחד הגגונים. זה ממש מצויין, אני גאה! רק לא לשכוח שגם החתולים עולים לשם לפעמים. התחלתי גם לתפוס מרחקים קטנים מהבית שילכו ויגדלו בהדרגה, וזה הולך טוב. הוא עדיין לא מעז להיות יותר רחוק ממני, אבל זה בסדר, זה תהליך. וגם התחלתי גם לפתוח חלקית את החלון בחדר שלו בלילה כדי שיתרגל לקור של הלילות.
צופה ומטייל גבוה על הגגונים
הוא עושה המון אמבטיות שמש ומתיחות ומנקה המון את הנוצות הצומחות. זה מצויין וצפוי, כי יש המון אבקת נוצות שנושרת וחשוב מאוד לציפור לשמור על היגיינה כדי להיות בריאה ולא להוות מקום שווה לטפילים להתיישב, וסידור הנוצות עוזר להחזיר נוצות למקומן ולפרוש שוב יפה נוצות שתתי הסעיפים שלהן התבלגנו. ציפור בטבע משתדלת לעבור על כל הנוצות מידי יום. מאחר ויונים הן חברתיות מאוד עם הגוזלים ובני הזוג שלהן, היצור הקטן הצחיל לטפח את הנוצות שלי! זה כל כך מתוק. בזמן הניקיון והסידור הוא פונה אלי ועושה אותן תנועות מקור עדינות ונמרצות לידיים שלי, או לחולצה, או לשיער. אני נמסה :). נראה לי שגם גולי עשה משהו דומה, רק שלא הבנתי את זה בזמנו. כל כמה ימים הוא גם מבקש אמבטיות מים. בפעם האחרונה הוא נכנס לי מתחת לברז בזמן ששטפתי ידיים, אז הוספתי גם את הצלחת מתחת והוא השפריץ על עצמו יופי ונרטב לגמרי.
כבר שבוע שאני מתאפקת להגיד את זה בקול רם למקרה ששוב תהיה ירידה, אבל זהו, אני כבר בטוחה שהיא מחלימה! היא הולכת ומתחזקת ממש, התיאבון גדול, הרצונות עוד יותר גדולים, ההתעופפויות מתארכות והיא מגיעה גבוה יותר ממני, והאבעבועות הולכות ומצטמקות. עוד דאגתי בתחילת השבוע מאלה שבתוך המקור ובנחיר, אבל גם הן הולכות ומתכווצות ובמקור הן כבר הפסיקו להפריע לה לאכול והיא לא צריכה שאני אשים לה בפה יותר, למרות שעכשיו היא אוהבת שאני מגישה לה למקור אחד אחד, פינוקי :)
וגם הנוצות חזרו לצמוח! מתחת לכנף הניצוי כבר יפהפה, מלבד עוד קרחת קטנה ב'בית השחי' אבל שם זה תמיד אחרון. האחרונות שמעל הכנף יוצאות ונפרשות, הטוסיקון סופסוף כוסה בפלומה פלאפית מסביב, והפרצוף הולך ומתמלא בנוצות החסרות - בתמונה אפשר לראות את הנוצות החדשות. רואים את כל האפורות שמסביב למקור? זה בגלל שהן עדיין מכוסות בשכבה דקיקה (מחומר קרני). בימים הקרובים השכבה הזו תנשור והנוצה תיפָּרֵש. הקטנה הפכה ליצור מלא אנרגיה, רק עכשיו אני מרגישה עד כמה היא היתה חלשה, כל הזמן היא היתה נרדמת - כמו גוזל קטן. סופסוף היא מעירה אותי בבוקר בדרישה לאכול ולצאת כבר, ולא רוצה לחזור לכלוב שלה, אלא להישאר איתי ולהמשיך בפעילות עוד ועוד. עשיתי לה שקילה חובבנית, כי אין לי משקל לציפלונים כמוהה, והיא עברה את ה-200 גרם, שזה נהדר! זה כבר משקל של יונה בוגרת. עדיין עצם החזה/בטן בולטת מדי, אבל שרירי החזה טפוחים ויפים והתיאבון שלה נהדר. ואני לא מתכננת לבשל אותה, תרגעו שם (אמרו לי שאני נשמעת כמו המכשפה מעמי ותמי). לדעתי עוד שבוע היא תרצה להיות בחוץ כל היום, ועוד שבועיים היא לא תצטרך אותי יותר (מוחה דמעה של אושר מריר).
קודם כל עדכוני בריאות והתפתחות - גיל 7 שבועות, אנחנו עדיין כאן, לא? זה כבר טוב :). אחרי עוד 2 ימי מעט תיאבון והרבה שינה מדאיגים, נראה שהיא מרגישה יותר טוב. נהנית לחקור, משתפרת לאיטה בתעופה, תופסת עוד קצת ביטחון, ואוכלת יפה מאוד. היו כמה ימים באמצע שהתיאבון עלה כבר, אבל גם הנפיחות בתוך המקור היתה גדולה במיוחד והיא לא הצליחה לאכול בעצמה וכאב לה כשהאכלתי אותה בעצמי. טפו טפו זה עבר ועכשיו היא חצי אוכלת בעצמה וחצי מרשה לי לתת לה.
האבעבועות מתחילות להתייבש, שזה מעולה, עם זאת יש כמה חדשות ובמיוחד מדאיג אותי הנחיר שהתנפח מבפנים, חוץ מלעקוב אחרי זה אין לי עוד מה לעשות. אני ממשיכה עם האנשור וכל השאר.
הנוצות עדיין מתעכבות. זה מסביר את הקושי שלה בתעופה, כי מלבד החולשה, ניצוי שאינו שלם מקשה על תעופה קלה וצריך להשקיע בזה הרבה יותר כוח. אבל היא משתפרת :) היא יודעת כבר לשנות כיוון באמצע המעוף, שזה יפה מאוד, ועוברת מרחקים של שני מטר בערך.
וכמו כל החברים שבאו לפניה, גם היא גילתה שהמקום הכי שווה בעולם זה הכתפיים והראש שלי. בחיי, אין לי מושג מה נותן להם את הרעיון הזה, נשבעת שזה לא אני! יושבת עכשיו וכותבת עם יונה מבסוטה שעומדת לי על הראש.
ועכשיו לכמה הוכחות בלתי ניתנות לערעור שהציפורונת שלי מצחיקה וגם קצת (קצת!) מגוכחת:
צופי יוצאת מה"אמבטיה", מתנערת ומתנקה.
היא ביקשה אמבטיה, אני בפירוש לא מכריחה אותה
(איך ציפור מבקשת אמבטיה? משפריצה על עצמה מים מהכלי שלה ומנסה
להשתכשך בתחתית הכיור. אז אני שמה לה צלחת עם מים והיא קופצת פנימה)
אז אחרי כמה ימים מדאיגים של ירידה בתיאבון, ביומיים האחרונים היא זוללת. זה לא מבטיח שנגמרו הימים הרעים, אבל זה מצויין ושימשיך ככה :)
זוכרים את האנשור שנתתי לפשושי? (מזון נוזלי מרוכז עם המון חלבונים שנותנים למי שלא מצליח לאכול מספיק, לרוב הם אנשים, הפעם ציפורים) אז גם היא מקבלת, פעמיים ביום, 0.7cc. התחלנו לפני שלושה ימים ונמשיך עד שהיא תהיה שמנמונת שוב, כשלא ארגיש כל כך את העצמות שלה דרך הנוצות.
בנוסף אני מעבירה אותה בהדרגה מהזרעונים לכופתיות לתוכים שהמליצה הוטרינרית. קשה לה לאכול כופתית שלמה עדיין, (בתור בוגרת לא תהיה לה בעיה, היא עוד צעירה ולומדת) אז אני מרסקת אותן לחתיכות קטנות. בינתיים אני גם שמה לה בעצמי ישר בפה כדי לוודא שהיא אוכלת מזה מספיק.
מי אמר אמא פולניה ולא קיבל??
קראתי קצת על המחלה, בזהירות כדי לא להיבהל מדי :) ואלה הפרטים החדשים שגיליתי:
למחלה יש שני מופעים - פנימי וחיצוני, כשהפנימי הוא הקטלני מבין השניים. את המופע החיצוני אנחנו מכירים היטב. הפנימי מתבטא בקשיי נשימה, התנשמויות במקור פתוח ובעיטושים, זאת בגלל שהאבעבועות תוקפות את החלק הפנימי של הוושט, הנחיריים וקנה הנשימה. התנשמויות כאלה אין לה בכלל, ואמנם יש לה עיטושים פה ושם, אבל למי אין? אז נראה שאנחנו רק עם החיצוני - טוב מאוד.
ההדבקה יכולה להיגרם במגע ישיר או דרך הפרשות, וגם בגלל עקיצת יתוש או זבוב, אני גם ככה שמרתי עליה מאלה כשאנחנו בחוץ, שלא יציקו לה, ובחדר שלה יש רשת. הכוונה היא כדי למנוע הדבקה ממנה ליונים אחרות - כי אמנם יש אבעבועות לציפורים נוספות, אבל המחלה של היונים היא יחודית להן.
זאת מחלה תקופתית, לרוב ההדבקה היא באיזור יולי-אוגוסט (שזה מתאים למתי שהיא בקעה, אמצע אוגוסט) והמחלה נעלמת בתקופת התקררות הסתיו, אוקטובר. לרוב לא נמשכת מעל 5 שבועות. אז אנחנו ממש בכיוון טוב.
בסיום המחלה האבעבועות ינשרו. לפני כן הן עלולות להתפוצץ ואז יש סכנה לזיהום משני, אבל זה לא קרה לנו בינתיים. אז היא אפילו תחזור להיות יפיופה לא רק בעיניי אמא שלה, טפו טפו.
קיים חיסון, אבל אין אותו בארץ ובלאו הכי אי אפשר לחסן אחרי שהמחלה כבר פעילה.
ומשהו קטן נחמד - מקודם כשבאתי להוציא אותה מהכלוב מצאתי אותה עומדת על אחד המקלות שסידרתי לה. כל הכבוד קטנטונת! כשכמעט כבר חשבתי שהיא החליטה להיות שוכנת רצפות. לא באמת, כן? כבר הבנתי שאיתה הקצב שונה. תמשיכו להחזיק לנו אצבעות!
מצרפת כמה תמונות נחת.
את כבר יפיופה צופצוף! צבע הקרנית משתנה לפי מה שמשתקף בה. תראו את הצבע בתמונה הקודמת
צופי ממשיכה לגדול לתפארת. היום היא כבר בת חודש! היא כבר לא מרשה לי להאכיל אותה - רוצה רק לבד, היא החליטה שכיור = מים. חכמה, הרי היא ראתה אותי שוטפת ידיים כל הזמן, אז כשהיא צמאה היא מנסה להגיע לשם. הכי קל זה לקפץ אל הברכיים שלי ומשם אל הכיור. עכשיו יש לה שם קערת מים והיא עדיין מאוד אוהבת לשתות ושותה יותר משהיא צריכה, אבל זה בסדר. היא מתעופפת יופי למרחקים של חצי מטר בערך וכל יום הטווח גדל קצת, והיא למדה לנקות את הנוצות ולהתמתח - אני אוהבת את השלב המצחיק הזה, פתאום הם מגלים שאפשר ונראים כמו ילדים שמשחקים בלהיות גדולים, והיא ממשיכה להיות מתוקה ומצחיקה ושונה, וקצת היסטרית, כהרגלה.
אתם יכולים לראות בתמונה שהניצוי ממשיך להתמלא ולהתארך וכמעט נשרו כל הצהובים.
אתם גם יכולים לראות את הבליטה על המקור שלה. יש שתיים מהן, ועוד כמה על הכנפיים ומתחתיהן.
רואים את הנקודות הצהובות מתחת לכנף? קצת קשה לראות, אבל
לא רציתי לצלם נורמלי כי הוא לא אוהבת שמחזיקים לה את הכנף.
את 3 הראשונות ראיתי עוד כשהיא הגיעה, הן היו ממש קטנות, וחשבתי, 'לא נורא, אז היא לא תהיה כליל היופי', אבל אז הן התחילו לגדול והבחנתי באחרות. זו הנקודה בה שוב נלחצתי. אז מה עושים במצב כזה? פותחים אינטרנט כמובן (מה, לא?). חיפשתי מידע על מחלות ציפורים, ומתי קורה שמופיעות בליטות כאלה. קראתי יותר מדי מידע מפחיד ולא מועיל וראיתי יותר מדי תמונות מפחידות שלא נראו כמו מה שיש לה, ושתי הבליטות שעל המקור מגבירות את הקצב והולכות ומתנפחות, ואני מתחילה לחשוש שהן יפריעו לה לאכול באיזשהו שלב, כי התחתונה התחילה לבלוט גם כלפי פנים. וכל הזמן הזה היצורונת ממשיכה להתפתח כל כך יפה, וללמוד דברים חדשים, וכולה עירנות וסקרנות ומתיקות - ועדיין אוהבת ליטופים ולהירדם צמודה אלי. גם הצצנו החוצה בפעם הראשונה, כשהחתולים סופסוף הלכו כולם, ונראה שזה מוצא חן בעיניה. כבר הבנתי שאני צריכה וטרינר, אבל גם אין הרבה שמבינים בציפורים, ובדיוק היה כל הסוכות הזה הצמוד לסופ"ש ומי שמצאתי בסביבה שלי לא עבדה בשישי.
יום ראשון נסענו לוטרינרית. הידעתם איך לוקחים ציפור בנסיעה? לא בכלוב מרווח אלא בקופסא קטנה שתהיה צפופה לה והיא לא תוכל לנפנף ולהיפגע בכנפיים. בחרתי לה קופסאת נעליים צרה במיוחד, חוררתי את המכסה, שמתי בתחתית ובדפנות מגבת שהיא מכירה (המגבת שנמצאת על דופן הכלוב שלה, כדי להחשיך אותו - זה גורם להם להירגע ולהרגיש בטוחים ומוסתרים יותר כשאתם לא בסביבה) והקטנה באמצע, ארוזה כמו מתנה.
אצל הוטרינרית היא התנהגה למופת - קיפצה על השולחן, אכלה המון מהקופסא שהבאתי לה, ונתנה שיבדקו אותה מאוד יפה. קיבלתי מחמאות על הגידול המוצלח, אומרים לי שוב ושוב שגוזלים שמגודלים ע"י בני אדם לרוב לא שורדים, והרקורד שלי ממש מרשים. זה טוב לשמוע.
ומה יש לקטנה? אבעבועות. מסתבר שגם לציפורים יש מחלה כזאת. זה לא מדבק - רק לציפורים אחרות, אבל זה עלול להיות קטלני, ואין יותר מדי איך לעזור לה - או שהיא תחלים או שלא. היא נדבקה מההורים שלה, בקן. כמונו, אם היא תחלים היא תהיה מחוסנת לכל החיים. וכמו שחשדתי, למרות שזה לא נראה כך, היא רזה מדי. בתמונות רואים את הנוצות היפות והצפופות שלה, והן יוצרות רושם של שמנמנות, אבל למען האמת היא קצת בתת תזונה, וזה ניכר בעיקר בעצם החזה הגדולה שלה שלא אמורה להיות מורגשת מבעד לנוצות. היא אוכלת נפלא והמון, אבל כנראה שהמחלה לוקחת ממנה הרבה והיא לא מצליחה לאגור שומן. למה זה בכל זאת קצת טוב? כי ממש חששתי שאלה גידולים סרטניים, כי זה הדבר היחיד שיש לציפורים שנראה דומה בתמונות (כן, כן, לכל החיות יש סרטן. חוץ מלחולד העיוור, מסיבה שעדיין לא ידועה ונחקרת עכשיו) ומאחר ויש לה לפחות 10 כאלה ברחבי הגוף הנחתי שזה לא משהו שיש אפשרות לנתח או לטפל בלי שהיא תעבור טראומה גדולה מדי. לפחות זו מחלה שהיא תוכל אולי להחלים ממנה.
מה בכל זאת אפשר לעשות?
לחטא את האבעבועות הנראות עם יוד פעם אחת. את אלה שעל המקור לחטא באופן יומיומי, כי הן הכי פעילות וכדי למנוע זיהום משני.
אפשר לחזק אותה דרך התזונה - אנחנו עוברות לכופתיות לתוכים, הווט' אומרת שזה אוכל יותר מאוזן מבחינת הצרכים שלה, אפילו שנתתי לה מגוון של זרעונים בניסיון להתקרב למה שיהיה לה בחוץ.
ובנוסף, לכתוש כדור מולטי-ויטמין אחד, להפוך לעיסה עם קצת מים, ו-1CC מזה למהול בליטר מים שמעכשיו היא תשתה.
היא גם קיבלה טיפול נגד אקריות יונים - טפיל מעצבן שנוטה לתקוף אותן ואולי זו הסיבה שלא כל הנוצות שלה סיימו לצמוח. בכל מקרה, הווט' אמרה שלהזיק זה לא יזיק. חוץ מזה, להמשיך כרגיל ולקוות לטוב. תחזיקו לנו אצבעות בבקשה... וצופי מוסרת: צ ן-8-0[[[[[[[[[[ תת (היא בדיוק קפצה על המקלדת, נשבעת)
